בכל בוקר מימי הקיץ, אני אוהבת לשבת במרפסת עם כוס קפה וספר תהילים, להביט אל השמים, להביט אל האופק הרחוק המופלא של כבודו של עולם, להביט אל הרחוב. וכך במיוחד בחודש אלול, חודש בו נדמה כאילו השמים הנמיכו מעט והם קרובים כל כך, קשובים כל כך. וברחוב גברים בטלית ממהרים לסליחות, גם מעט נשים, והם הולכים בראש מורכן וליבם בשמים. תחושת קדושה אופפת, שערי שמים פתוחים והתפילה לאט-לאט בוקעת מבתי הכנסת בסביבה, לאט-לאט מגביהה עוף, מגבירה קול. ואז השופרות והפיוטים ואני מאזינה ולבי מתרחב על החודש המופלא הזה, חודש סיום שנה המסמן תחילת שנה חדשה.