למעלה מ-150 מדינות ובהן 64% מתושבי העולם הצטרפו לתוכנית החיסון הגלובלית נגד הקורונה (Covax) - הודיע ארגון הבריאות העולמי, המנהל את התוכנית. הארגון גם מסר (יום ב', 21.9.20) פרטים על תוכניתו להפצת החיסון עד סוף 2021.

150 מחקרים לחיסון לקורונה מנוהלים ברחבי העולם, כאשר שלושה מהם כבר מצויים בשלב השלישי והמכריע של הניסויים הקליניים. אם ניסויים אלו יסתיימו בהצלחה, יוכלו הרשויות המאסדרות - ובראשן מינהל התרופות והמזון האמריקני (FDA) - לאשר את החיסון/החיסונים לשימוש. אז גם ייקבע האם יהיה צורך במנה אחת או שתיים של החיסון והאם יהיו חיסונים שונים לקבוצות שונות (למשל לפי גילאים או לפי מצב בריאותי קיים).

האתגר הגדול הבא יהיה הפצת החיסון בכל העולם, שכן יש צורך לחסן לפחות 70%-60% מאוכלוסיית העולם כדי להשיג "חסינות עדר" בה הנגיף שוב אינו יכול להתפשט בצורה קטלנית. בבסיס תוכנית ההפצה עומדות שלוש מושכלות יסוד: די בכך שמדינה אחת לא תחוסן כיאות כדי שהקורונה לא תודבר לחלוטין, יש לחלק את החיסון על בסיס סדרי עדיפות מקצועיים (למשל: עובדי רפואה תחילה) ועל המדינות העשירות לסייע למדינות העניות ברכישת החיסון והפצתו.

על-פי Covax, כל המדינות המצטרפות לתוכנית תורמות למימונה, כל אחת בהתאם ליכולתה, כאשר המימון מאפשר כבר כעת ליצרניות התרופות לייצר מאות מיליוני מנות של החיסונים שבפיתוח. אם החיסונים הללו לא יאושרו, לא יינזקו החברות מבחינה כספית; הדבר מאפשר לקצר מאוד את הזמן שבין אישור החיסון לבין הגעתו לשוק, וזאת מבלי לפגוע בנהלים שמטרתם להבטיח את יעילותו ובטיחותו.

ארגון הבריאות מסר, כי עד כה הצטרפו לתוכנית 64 מדינות המוגדרות כעשירות, וכי 38 נוספות צפויות להצטרף. בולטות בהעדרן: סין וארה"ב. בייג'ינג טרם הודיעה מהי עמדתה לגבי התוכנית, בעוד הבית הלבן הודיע שארה"ב לא תצטרף לתוכנית - חלק ממדיניותו של הנשיא דונלד טראמפ לפעול בצורה נבדלת ותוך ביקורת חריפה על ארגון הבריאות (שלטענתו אפשר לסין להסתיר את ממדי הקורונה עם פרוץ המגיפה). מנכ"ל הארגון, טדרוס גברייסוס, קרא למדינות נוספות להצטרף, באומרו:: המרוץ לחיסון הוא שיתוף פעולה, לא תחרות. זו איננה גמילות חסדים. זהו האינטרס של כל מדינה. נשחה או נטבע יחדיו".

תוכנית החלוקה של ארגון הבריאות מורכבת משני חלקים, אשר ייבחנו בקפידה בזמן אמת. בשלב הראשון יחולקו החיסונים בצורה פרופורציונלית, בהתאם למספר התושבים בכל מדינה. תחילה יינתנו חיסונים ל-3% מן האוכלוסייה, ולאחר מכן - ל-20% ממנה. כמויות אלו אינן מספיקות כדי להדביר את הקורונה, אך מאפשרות לחסן ממלאי תפקידים חיוניים במאבק במגיפה ובכך לשפר את האבחון והטיפול - ולסייע בחזרה לשגרה. אם לאחר שלב זה עדיין לא יהיו חיסונים די הצורך, יעבור הארגון לחלק השני ובו יחולקו החיסונים בהתאם לרמת הסיכון של כל מדינה.

התוכנית קובעת, כי כל מדינה תוכל להחליט בעצמה על סדר העדיפות של חלוקת החיסונים, אם כי היא מבוססת על הרעיון שהראשונים יינתנו לצוותי הרפואה ולמי שמצויים בסיכון הגבוה ביותר (כגון קשישים עם מחלות רקע). קביעת פרטי החלוקה היא משימה סבוכה במיוחד, שכן יש לקבוע נקודות רבות: מהי ההגדרה של צוותי רפואה? האם יחוסנו גם אנשי עזר בבתי החולים? מה לגבי צוותי רפואה שאינם מטפלים בחולי קורונה? היכן ימוקמו אנשי צוות בבתי אבות? מתי יחוסנו שוטרים ומי שאוכפים את מגבלות הקורונה? ועוד ועוד.

מומחים המצוטטים בוושינגטון פוסט אומרים, כי התוכנית משקפת את אופיו הפוליטי של ארגון הבריאות. "זו נראית כמו עמדת פשרה", אמר לעיתון תומס בוליקי, מנהל תוכנית הבריאות העולמית במועצה ליחסי חוץ. "זה לא בדיוק מה שהיית מצפה לראות אם השיקולים היו אך ורק של בריאות הציבור". מאמר מקצועי שפורסם החודש בכתב העת Science טען, כי אין זה סביר לתת את אותו יחס של חיסונים למדינות השונות זו מזו בצרכיהן ובמשאביהן. מחברי המאמר הציעו להעניק עדיפות למדינות עניות, באומרם שהסיכון שם גבוה בהרבה מאשר במדינות העשירות.

מומחים אחרים תומכים בתוכניתו של ארגון הבריאות, ומסבירים שהיא הדרך הנכונה לשכנע מדינות עשירות להצטרף ולממן את החיסונים עבור מדינות עניות. "זוהי דרך מעשית מאוד להציג תוכנית פשוטה שתמנע מאבקים בין המדינות בשלב הראשון", אומר סטיבן מוריסון, מנהל התוכנית לבריאות הציבור במרכז למחקרים אסטרטגיים ובינלאומיים. "המאבק האמיתי יבוא אחר כך, כאשר יהיה צורך להעריך את רמת הסיכון של כל מדינה".

בסופו של דבר, אומרים מומחים, תוכנית זו היא רק ההתחלה של מו"מ שיימשך שנים. "עדיין לא ברור מי בסופו של דבר יקבל מה", אומרת סוארי מון, מנהלת המכון לבריאות הציבור במרכז ללימודים בינלאומיים מתקדמים בז'נבה. "לפי מה שראינו עד עכשיו - אינטרסים פוליטיים, תעשייתיים וביטחוניים ימלאו תפקיד הרבה יותר גדול מאשר אתיקה וצורכי בריאות הציבור בחלוקת החיסון".