מנהל מע"מ בנתניה העלים במכוון מנישום ומבית המשפט מידע בעל חשיבות מכרעת, וכמעט שגרם לעיוות דין לרעתו של הנישום. כך קובע (24.9.20) שופט המיסים בבית המשפט המחוזי מרכז, אבי גורמן. בראש המשרד עומדת כיום סימה לוי, וגורמן אומר שהאחריות מוטלת עליה או על מי שקדמו לה בתפקיד.

יגאל מסיכה הגיש באפריל השנה ערעור על שומות וקנס שהוציא לו משרד מע"מ בנתניה בשנת 1994 בנוגע לשנים 1993-1991. המדינה ביקשה לסלק על הסף את הערעור בשל התיישנותו, וגורמן אומר שהוא הסכים עימה והציע למסיכה לנהוג כך. אולם, מסיכה סירב וגורמן מציין שהחל לכתוב פסק דין בו ידחה על הסף את הערעור - עד שנתקל במסמך המלמד שיסוד השומות והקנס בטעות קשה של מע"מ, השוללת ממנו את חזקת תקינות המעשה המינהלי.

מע"מ טען, כי הוציא את השומה המקורית ב-3.1.1993 ודרש מסמוכה לשלם 110,000 שקל. לדבריו, סמוכה הגיש השגה על שומה זו ב-1.2.1994, דהיינו באיחור של עשרה חודשים (החוק קובע שיש להגיש אותה בתוך חודש), ולכן עליו לשלם את החוב למרות שחלפו 26 שנים. לאורך השנים חזר מע"מ שוב ושוב על הטענה בדבר האיחור בהגשת ההשגה כנימוק לדחיית טיעוניו של מסיכה, ואף ניסה לעקל את רכושו.

גורמן אומר: "נקודת המוצא במשך כ-20 שנה בהן ישנו דין ודברים בין המערער למשיב, היא כי השומות הוצאו ביום 3.1.1993. אלא שתאריך זה אינו יכול להיות התאריך בו הוציא המשיב למערער שומות לשנת 1993 - שומת עסקות (הנחזית ככזו המבוססת על תדריך המתייחס להכנסות שנתיות), שומת תשומות וקנס בשיעור 1% ממחזור העסקות בכל השנה. ברור אפוא כי לא ייתכן כי כבר ב-3 לחודש ינואר הוצאה שומה המתייחסת לשנת 1993 כולה". עיון במכתב השומה מעלה, כי בראשו רשומים שני תאריכים: כ' טבת תשנ"ד, 3 בינואר 1993. אלא שבתאריך הלועזי נפלה טעות וצריך להיות: 1994. מכאן, שההשגה הוגשה במועד - פחות מחודש לאחר מכן - ולא היה יסוד לטענות מע"מ במשך למעלה מ-20 שנה.

לדברי גורמן, "אין זה מתפקידו של בית משפט לחקור בנבכי תאריכי המסמכים שמוגשים לו, ואיני נוהג לעשות כן. אולם שעה שחוסר ההיגיון שבתאריך בו נוקב המשיב מתגלה לנגד עיניי, סברתי כי איני רשאי להתעלם מכך. לאור זאת, ביקשתי את הבהרתו של המשיב לעניין זה. שובתו של המשיב הוגשה ביום 4.9.20 ונכתב בה בין השאר כך: 'ממרשמי מחשבי המשיב עולה, כי השומות מושא הערעור הוצאו ביום 28.12.1993. בנספח א' לנספחי המשיב נפלה טעות בתאריך של הוצאת השומות ונכתב שהוצאו ביום 3.1.1993. כפועל יוצא מכך, נפלה טעות בהתייחסות מטעם המשיב, בבקשה לסילוק על הסף, בתצהיר המשיב ובכתב התשובה".

גורמן מציין, כי כל אדם עלול לטעות ונראה שנפלה טעות אנוש בהקלדת תאריך השומה במע"מ נתניה - טעות משמעותית ובעלת השלכות לאורך שנים, אך עדיין טעות. "אלא שחמור לאין ערוך הוא הדבר השני שהוזכר לעיל: המשיב הודה כי במחשביו היה רשום כי השומות הוצאו ביום 28.12.1993. המשיב הגיש לפניי בקשה לסילוק על הסף, הכוללת 222 עמ' (ובהם מסמכים רבים ממרוצת השנים, ובכלל זה עשרות עמודים ממחשבי המשיב), ואת הנתון העובדתי הפשוט לפיו במחשביו מצוין כי השומות הוצאו ביום 28.12.1993, הוא לא טרח לכתוב. המשיב לא טרח לשפוך אור של ממש בתגובתו על עניין זה ולהבהיר האם בעת הגשת התצהיר היה מודע לנתון זה המופיע במחשביו אם לאו".

גורמן קובע בחומרה יוצאת דופן: "אומר בצורה פשוטה, איני מאמין כי במשך למעלה מ-20 שנה, איש במשרדי המשיב, מבין האנשים הרבים שעסקו בפניותיו החוזרות ונשנות של המערער, לא ראה כי במחשבי המשיב מצוין כי השומה הוצאה בימים האחרונים של שנת 1993 ולא הבין כי ההשגות הוגשו למעשה במועד. אני מתקשה אף להאמין כי במשך שנים ארוכות אלה, לא היה איש מקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום אצל המשיב, אשר הבין כי לא ייתכן כי בראשית חודש ינואר שנת 1993 הוצאה שומה לשנת 1993 כולה.

"קשה להשתחרר מן החשד כי לאמיתו של דבר נתונים אלה היו ידועים היטב למשיב, והוא בחר במשך שנים להעלים אותם מהמערער, מבאי-כוחו ומבתי המשפט שישבו על המדוכה. כך או אחרת - ואין לי דרך לקבוע מסמרות בדבר, לאור הפניות הרבות של המערער, חובה היה על המשיב 'לטרוח' ולבדוק מה התאריך בו יצאו השומות בהתאם למצוין במחשביו, ולמסור נתון זה לידי המערער ולבתי המשפט. חלף זאת בחר המשיב להציג שוב ושוב במשך עשרים שנה נתון שכעת מתברר כי הוא שגוי, כאילו השומות הוצאו ביום 3.1.1993 וכאילו ההשגות הוגשו רק כעבור למעלה משנה ביום 1.2.1994, באיחור ניכר, ולכן יש להתעלם מהן. חובה היה על המשיב לדעת כי מדובר בנתון שאינו נכון, ולמסור למערער, לבאי-כוחו ולבתי המשפט את הנתון הנכון ואשר ממנו נובע כי ההשגות הוגשו במועד - על כל המשתמע מכך. מדובר בהתנהלות אותה אני רואה בחומרה רבה".

בהמשך שב גורמן על קביעה חמורה זו: "מתקשה אני להאמין כי במשך כ-25 שנים, לא הבין איש במשרדי המשיב, כי שומה לשנת 1993 לא יצאה ביום 3.1.1993, וכי הדעת נותנת כי התאריך המופיע במחשבי המשיב ממנו עולה כי השומה יצאה בימים האחרונים של השנה (ומכתב הנימוקים יצא, כנהוג, ימים בודדים לאחר מכן - בשנה העוקבת), הוא המשקף את שאירע. בהתאם לכך, מתקשה אני להאמין כי איש לא ידע כי ההשגות הוגשו במועד - וכפי שטען שוב ושוב המערער - הטיפול בהן התיישן".

עוד אומר גורמן, כי מע"מ נתניה העלה טענות כנגד ההשגות, מכוחן הוא סבור שיש לדחותן. "אני סבור כי טוב וראוי היה כי המשיב היה מכיר בשגיאות שנפלו אצלו, ולא מנסה חלף זאת להעלות טענות חדשות כנגד ההשגות". מדובר בהרחבת חזית אסורה ובטענות שהיה על משרד מע"מ להעלות כבר ב-1994 ולא כיום; בפועל, הוא כלל לא השיב להשגות. לכן, דין ההשגות להתקבל (שכן מע"מ לא השיב עליהן כנדרש בתוך שנה) ויש להפסיק את הליכי הגבייה נגד מסיכה. המדינה חויבה בתשלום הוצאות בסך 30,000 שקל. את מסיכה ייצג עו"ד טל לביא, ואת מע"מ נתניה - עו"ד הילה בנסון-בסמן.