מחזיקי אג"ח מסדרה י"ט של אי.די.בי והנאמן לחברת אי.די.בי פיתוח מתנגדים להצעתו של בעל השליטה בקונצרן, אדוארדו אלשטיין, לרכוש את השליטה בחברת דיסקונט השקעות ב-908 מיליון שקל. בית המשפט המחוזי בתל אביב מינה כונסי נכסים למניות השליטה, המוחזקות כיום בידי חברה שבבעלות אלשטיין, אשר שועבדו בשעתו בידי נוחי דנקנר להבטחת החובות כלפי מחזיקי האג"ח.

אי.די.בי חייבת 910 מיליון שקל למחזיקי אג"ח ט', 889 מיליון שקל לאג"ח י"ד ו-239 מיליון שקל לאג"ח ט"ו, כך שחובותיה מסתכמים בלמעלה מ-2 מיליארד שקל. הכונסים, עוה"ד רענן קליר ואלון בנימיני, מונו מטעם הנאמנים למחזיקי אג"ח י"ד וטרם הגיבו על הצעתו של אלשטיין. גם הנאמנים למחזיקי אג"ח ט' טרם הגיבו.

על-פי הצעתו של אלשטיין, חברה חדשה שיקים (דולפין 2020) תרכוש את מניות השליטה בדסק"ש תמורת 770 מיליון שקל במזומן שישולמו מיידית, ו-138 מיליון שקל שישולמו לאחר שנה. בתמורה, הוא יקבל את המניות חופשיות מכל שעבוד ויקבל פטור מתביעות בגין אחזקתו בדסק"ש עד כה. אלשטיין הגיש את ההצעה ב-2.10.20 והבהיר שהיא בתוקף למשך שלושה שבועות.

הנאמן לאי.די.בי פיתוח, עו"ד אופיר נאור, אומר בתגובתו (יום ב', 5.10.20), כי אלשטיין מתעלם לחלוטין מקיומו של שעבוד שני על מניות דסק"ש - לטובת חברת-האם אי.די.בי פיתוח. הוא גם מבקש לבצע עסקת ענק בלא הליך תחרותי, מבלי לבחון חלופות העשויות להניב תמורה גבוהה יותר ובמהירות העלולה לפגוע בנושים. כמו-כן, טוען נאור, הצעתו של אלשטיין כללית מאוד ולא ברור ממנה כיצד תמומן העסקה. נאור גם מסתייג מן הפטור הרחב שמבקש אלשטיין מתביעות נגדו ונגד נושאי המשרה מטעמו.

במקביל מבקש נאור מבית המשפט המחוזי בתל אביב למנות גם אותו ככונס למניות דסק"ש, המשועבדות כאמור גם לחברת-האם. מדובר ב-12% מן המניות המשועבדות בשעבוד ראשון, וב-70% המשועבדות בשעבוד שני (אחרי השעבוד לטובת מחזיקי האג"ח). במצב כזה, התמורה ממכירת הנכס המשועבד ניתנת תחילה לבעלי השעבוד הראשון, ואם נשארת יתרה - היא מועברת לבעלי השעבוד השני והלאה במורד החובות על-פי סדר הנשייה הקבוע בחוק.

הנאמנים למחזיקי אג"ח ט"ו, עוה"ד עדי פיגל ודוד פרץ, טוענים, כי אלשטיין ממחזר טענות סרק כלפי מחזיקי אג"ח ומתעלם מכך שהפר את התחייבותו להזרים לאי.די.בי 70 מיליון שקל. גם הם מציינים את קיומו של שעבוד נוסף על מניות דסק"ש, ואומרים שאלשטיין לא תמך בראיות ובתצהיר את עמדתו לפיה המחיר שהוא מציע עולה על שוויין של המניות המשועבדות. פיגל ופרץ יוצאים אף הם נגד הפטור המבוקש, ומוסיפים שלמעשה לא מדובר בהצעה מחייבת, אלא בהצעה מעורפלת מצידו של גוף שעדיין אינו קיים (חברת דולפין 2020 הנמצאת בהקמה).