בריכת השחייה העירונית בקרית ארבע תהיה פתוחה לרחצה משפחתית מעורבת 12 שעות בשבוע: בימים ראשון, שלישי, חמישי ושישי - בשעתיים האחרונות בהן היא פתוחה; ובימי שני ורביעי - בשעתיים הראשונות. כך קובע (יום ד', 7.10.20) שופט בית המשפט העליון, יצחק עמית, בסיומו של סכסוך הנמשך למעלה משנתיים.

מדובר בבריכה הציבורית היחידה ביישוב, אשר המועצה המקומית החליטה להפעיל רק לרחצה נפרדת של גברים ונשים. בשנת 2018, בעקבות עתירה קודמת, התחייבה המועצה לאפשר שעות רחצה מעורבת - אם כי בפועל הקצתה שבע שעות בשבוע בלבד ובזמנים שאינם נוחים. ואולם, תושבים דתיים החרימו אותה גם בשעות הנפרדות והפעלתה הפכה גרעונית. לאחר התחלפות ראש המועצה, נפתחה הבריכה ביוני השנה לרחצה נפרדת בלבד, ושורה של תושבים שבו ועתרו לבג"ץ.

עמית מציין, כי התקנות מאפשרות למפעיל של בריכה ציבורית לקבוע שעות נפרדות לגברים ונשים, וכי רשות מקומית רשאית (ובמקרים מסוימים חייבת) לפעול בצורה דומה. נקודת המוצא היא רחצה מעורבת, ורחצה נפרדת היא היוצאת מן הכלל. עוד הוא אומר, כי למרות שהחוק הישראלי לא הוחל במלואו ביהודה ושומרון - תקנות אלו חלות על קרית ארבע.

עמית: קרוב מאוד לבזיון פסק הדין

עמית דוחה את טענתה של המועצה, לפיה הנסיבות השתנו מאז פסק הדין הקודם ולכן היא הייתה רשאית להחליט על רחצה נפרדת בלבד. "הדרך בה פעלה הרשות המקומית קרובה מאוד לביזיון פסק הדין, אם לא באותיותיו המפורשות אזי ברוחו של פסק הדין", אומר עמית על התנהלותה. "המועצה, כגוף ציבורי, אינה יכולה להפר את התחייבותה באופן חד-צדדי מבלי להניח תשתית ראייתית שיש בה כדי להצדיק סטייה מהתחייבותה שעוגנה בפסק הדין בעתירה הקודמת" - והיא לא עשתה זאת.

לדברי עמית, הוא התרשם שראש המועצה, אליהו ליבמן, "את טובתם של תושבי קרית ארבע הוא מבקש. דא עקא, לא את טובתם של כל התושבים, באשר העותרים שבפנינו הם מן הצועקים ולא נענים". נכון שכאשר נבנתה קרית ארבע, היה בה רוב דתי; אך העותרים מייצגים לפחות 15% מהתושבים הנוכחיים ואולי אפילו 40% מהם, כולל שניים מבין תשעת חברי המועצה. הוא מציין, כי בג"ץ העדיף שהצדדים יגיעו לפשרה והעותרים אף היו נכונים לכך, אך המועצה גררה את רגליה.

החלטתה של המועצה נוגדת מושכלות יסוד במשפט הציבורי, מדגיש עמית. "שורש המחלוקת בין התושבים בקרית ארבע הוא דתי-אידיאולוגי, העותרים דוגלים ב'איש באמונתו ישחה' ובעמדה הלכתית מתונה, והמתנגדים, שהם קבוצת הרוב, אוחזים בטעמי קדושה וצניעות ועמדה הלכתית שונה. לדידי, יש להצר על כך שאצל המתנגדים עקרון הסובלנות וההתחשבות בזולת הוא חד-סטרי".מדובר במיעוט משמעותי של כרבע מן התושבים ובבריכה היחידה ביישוב, ו"על המועצה המקומית כרשות מינהלית לפעול באופן סביר, הוגן ושוויוני בהקצאת שעות הבריכה כמשאב ציבורי העומד לרשותם של תושבי הרשות".

עמית מסיים באומרו: "אנו תקווה כי השכל הישר יגבר וקול ששון וקול שמחה יחזור ויבקע מן הבריכה, קול מצהלות ילדים ונערים מבריכתם - אלו בנפרד ואלו עם משפחתם, כל אחד על פי דרכו ואמונתו - והשקט, השלווה, הסובלנות והכבוד ההדדי יחזרו לשכון בין התושבים. נאמנים עלינו דברי ראש המועצה כי הפעלת הבריכה היא גרעונית, אך השיקול התקציבי אינו בהכרח חזות הכל. גם בהנחה שרק העותרים והמצדדים בהם ירכשו מנוי לבריכה, על המועצה להתכנס ולבחון את האפשרות להפעיל את הבריכה גם בתנאים אלה".

גרוסקופף: דולפינים או כלב

השופט עופר גרוסקופף, אשר הסכים עם עמית, אומר שמסקנתו נובעת מן האיסור על אפליה מגדרית בשל פגיעתו בעקרון השוויון. "עמדת הרשות המקומית קרית ארבע בעניין שלפנינו מבטאת התעלמות מוחלטת מכך שרחצה משותפת היא הכלל, המשקף את חובתה לספק שירותים לציבור ללא הבחנה על רקע מגדרי. לדידה, הדרישה לרחצה משותפת שקולה לכל גחמה של ציבור, המעוניין לרחוץ במי הבריכה בצורה זו או אחרת. להמחשת העניין השתמשה הרשות המקומית בדוגמה של אדם המבקש 'לשחות עם דולפינים' בבריכה הציבורית. ולא כן היא.

"כוחה של הדרישה לרחצה משותפת איננו נובע אך מרצונם המזדמן של העותרים ברחצה משותפת. עוצמתה טמונה בהיותה ביטוי לכלל, לפיו שירות לציבור ניתן ללא הבחנה בין נשים וגברים, נערים ונערות, ילדים וילדות, פעוטים ופעוטות. השוואת הרחצה המשותפת ל'רחצה עם דולפינים' שקולה להצדקת קביעת תורים נפרדים לנשים ולגברים, בכך שאין מחובתה של הרשות לאפשר לאדם לעמוד בתור עם כלבו".

חובתה של המועצה לאפשר רחצה מעורבת "נובעת משאיפתנו לחיות בחברה שוויונית, בה אין מבחינים בהענקת שירותים לציבור בין נשים לגברים, יהודים לערבים, דתיים לחילוניים, וכיוצא באלה קריטריונים אסורים", מדגיש גרוסקופף. המועצה לא הציגה כל חלופה הולמת לבקשת העותרים, ואין די בנימוק לפיו ההפעלה הנוכחית היא גרעונית. המועצה הזהירה שרוב התושבים יחרימו את הבריכה, כפי שכבר עשו, אך גרוסקופף דוחה גם נימוק זה: "כבר לפני קרוב ל-60 שנה פסק בית משפט זה כי לא ניתן להצדיק הפליה מטעמי דת בהקצאה של משאב ציבורי, בכך שקבוצת הרוב מתנגדת למתן שירותים לקבוצת המיעוט, והדבר עלול להביא לפילוג ביישוב".

ברון: פגיעה בזכויות יסוד

השופטת ענת ברון, אשר הסכימה עם ההנמקות של עמית וגרוסקופף, מוסיפה: "החלטת המועצה הכופה רחצה בהפרדה על כלל תושבי היישוב פוגעת בזכויות יסוד של העותרים - ובראשן הזכות לשוויון, אוטונומיה של הפרט וכן הזכות לחופש מדת, שהם ערכי יסוד בשיטת המשפט שלנו ובכל משטר דמוקרטי. פגיעה זו בזכויות העותרים לא קיבלה משקל כלשהו בהחלטת המועצה, ועל כן נדרשת התערבותנו בסדרי הפעלת הבריכה".

ברון מתייחסת לטענת המועצה, לפיה רחצה מעורבת מהווה פגיעה חמורה בצניעות. היא אומרת, כי בג"ץ אינו נכנס לדיון ההלכתי - שנדמה שהתשובה בו תלויה בזהותם של השואל והמשיב - אלא עומד על העיקרון לפיו חופש הדת הוא גם החופש מדת. "האיסור על רחצה משפחתית כופה על העותרים ועל מי שכמוהם מעוניין ברחצה מעורבת, לקיים ציווי הלכתי של הפרדה מגדרית באופן שאינו מתיישב עם אורח חייהם, תפיסת עולמם ורצונם הפרטי; ועל כן כפייתה של רחצה בהפרדה גוררת פגיעה ממשית בזכותם של העותרים לכבוד, שהיא זכות יסוד שזכתה לעיגון חוקתי בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, ומהווה ערך עליון בכל תפיסה דמוקרטית המכבדת זכויות אדם", היא קובעת.

המועצה חויבה בתשלום הוצאות בסך 20,000 שקל. את העותרים ייצג עו"ד אביעד הכהן, את המועצה ייצגו עוה"ד הלל ברק ומאיר קייקוס, ואת היועץ המשפטי לממשלה - עו"ד יונתן ברמן.