הפרופסור דב שורץ מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שעומד מתחילת מגפת הקורונה בראש צוות מומחים רב תחומי ורב מוסדי, הוציא בחודש יוני דוח מסכם מקיף בו נותח הגל הראשון של הקורונה (בחודשים מרס-מאי) ממגוון זוויות. היום הוא מזהיר, לקראת דיוני הקבינט בנוגע לתוכנית היציאה: "אסור להיחפז בהקלות כבר ביום ראשון ה-18 באוקטובר, ומוטב להמתין לפחות חמישה ימים נוספים, כדי לצבור מספיק נתונים מהימנים לגבי השפעת ימי החגים".

הצוות שבראשו עומד שורץ עוסק כעת במספר נרחב של נושאים הקשורים לתוכנית היציאה, ועמדת הצוות תתפרסם בשבוע הקרוב. אולם לאור דיון הקבינט ביום שלישי מבקש הפרופסור להצביע כבר כעת על שלוש נקודות קריטיות לתוכנית היציאה ומועדה:

להסכמה הרחבה המסתמנת בקרב מכיני התוכנית על הצעד הראשון (פתיחת חנויות ומשרדים שבהם יש תנועה דלה של אזרחים וחזרה של ילדי הגנים וכיתות א'-ד' ללימודים במשטר קפסולות, כבר ביום ראשון הבא, ה-18.10) יש סכנה של התפשרות על מכנה משותף נמוך מהנדרש.

לחברים לא מעטים בצוות נראה שיש לחכות מרווח ביטחון של עוד כשבוע נוסף בפתיחת המשק והחזרה ללימודים, משום שאת אפקט סוכות ושמחת תורה נדע לראשונה רק בסביבות יום שלישי הבא, ה-20.10. יציאה מוקדמת "כי ירדנו לסביבות ה-2,000 נדבקים" עלולה להתברר ימים בודדים אחר כך כ"פטה מורגנה" מתעתעת, ובכך לייצר בוקה ומבולקה בציבור ובמשק. שורץ: "מאחר שמספרי התחלואה מתייצבים רק בימי שלישי-רביעי-חמישי בכל שבוע אנו ממליצים לקבוע את תאריך המוקדם ביותר שבו ניתן יהיה לבצע את הפעימה הראשונה של פתיחת המשק והלימודים כיום ראשון ה-25.10".

הוא גורז כי אין להעלות על הדעת להפסיק להשתמש באמצעי הסגר, גם אם חלקי בלבד, ולחזור לעגל הזהב של הרמזור, כלשונו, שבשום מקום בעולם לא עבד ולא יכול לעבוד במצב של כ-2,000 נדבקים. "הרצון של הקבוצה המובילה, לחזור לשיטת הרמזור, מונע להערכתי לא-מעט מהרצון שלהם להוכיח שהם 'צדקו למרות זאת', בדמיון מדהים ומפחיד לרצונו של אלוף אברהם אדם (ברן) לכבוש את העיר סואץ, לאור כישלונו במתקפת הנגב ב-8 באוקטובר 1973.

"אין לנו גם מספיק ביטחון על כך שחזרת ילדי הגנים וכיתות א'-ד', בסביבה של 2,000 נדבקים, איננה חובקת בתוכה סכנה להתפרצות מחודשת של המגפה. להפך: הניתוח שעשינו בצוות ושיפורסם השבוע, מצביע על כך שבתקופה הקצרה שבין ה-3.5 ל-14.5, שבה חזרו ילדי הגנים וילדי כיתות א'-ג' ללימודים בקפסולות נפרדות, עם מורים נפרדים והסעות נפרדות, וללא תלמידי כיתות ד'-י"ב, נדבקו 59 ילדים ונערים (בגיל 18-0) ופילוג גילי הילדים שנדבקו (ואומתו כנדבקים ב-12 הימים שבין ה-13.5 ל-24.5, עשרה ימים אחרי תקופת הלימודים המדוברת) היה הפוך משמעותית מזה שהיה בתקופות בהן חזרו ללימודים ילדי כל הגילים: גילי 9-0 שחזרו ללימודים (בקפסולות ועם אמצעי זהירות מרביים) היוו 51% מהנדבקים בתקופה 3.5 ל-14.5, פי 3 לערך מה-19% של אותם גילים מבין 271 הילדים והנערים שנדבקו בתקופה שלאחר חזרת כל התלמידים ללימודים (שבוע ההתפרצות בגימנסיה העברית).

"חשוב לציין שב-12 הימים שאחרי ה-13.5 (10 ימים אחרי חזרת תלמידי הגנים וכיתות א'-ג' ללימודים) עלה מקדם ההדבקה R מ-0.4 ב-13.5, ל-0.9 ב-24.5, שלאחריו חלה העלייה התלולה עד למקדם הדבקה של כ-2.0 בתוך ימים אחדים בשל ההתפרצות בגימנסיה העברית - התפרצות שעליה אנחנו משלמים ונשלם שנים רבות (זה יהיה העשור האבוד של החברה הישראלית, ובעיקר של ילדינו ונכדינו, בדומה לעשור האבוד שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים)".

ומסכם פרופ' שורץ: "התחלת היציאה מהסגר (למעט אולי מגבלת ה-1 קילומטר) כבר ב-18.10 אסור שלא תביא בחשבון את הסכנות שמניתי לעיל: אי-הוודאות של אפקט חגיגות שמחת תורה; הסכנה הגדולה שיש בחזרה לשיטת הרמזור, כתחליף להמשך פעולות סגר משמעותיות, גם כשמגיעים ל-2,000 נדבקים ואפילו ל-1,000; והתחלואה שאורבת גם בקרב הילדים הקטנים (בגילי 10-0), במיוחד במצב שהתחלואה הכוללת היא בתחום של 2,000-1,000 נדבקים ביום".


פרופ' שורץ, מי שהיה המדען הראשי של הקריה למחקר גרעיני נגב והוועדה לאנרגיה אטומית, המליץ כבר מתחילת חודש יולי על הטלת סגר בן שלושה שבועות במטרה להקטין את מספר הנדבקים המאומתים מכ-2,000, מספר שהגענו אליו בעקבות התפרצות המגפה בגימנסיה העברית בירושלים ב-26 במאי שקרתה בשל החזרה חסרת האחריות ללימודים של תלמידי בתי הספר ב-17 במאי (על-פי החלטת רה"מ ומנכ"לי משרד רה"מ, החינוך והאוצר ובהתנגדות מנכ"ל משרד הבריאות) ללא אמצעי מיגון ושמירת מרחוק ואף ללא מסכות (שר הבריאות והפרופ' סיגל סדצקי), בחזרה לכמה עשרות נדבקים קודם לכן.

לדבריו, אם הייתה מתקבלת החלטה זו על סגר מוקדם כבר בחודש יולי, ניתן היה להיכנס לתקופת תחילת הלימודים (בתי הספר החרדיים והישיבות ב-21.8 ובתי הספר הממלכתיים ב-1.9), עם מספר נמוך של כמה עשרות נדבקים חדשים ביום ולשמור על רמה זו על-ידי יחידות הבדיקה ותחקור הנדבקים ביחד עם איתור ובידוד המגעים בתוך 48 שעות (קטיעת שרשרות), של משרד הבריאות ופיקוד העורף. במצב זה ניתן היה להיכנס במצב בטוח הרבה יותר לעונת חגי תשרי (10.10-18.9), שבה היו נדרשים בעיקר שמירת מרחק, עטיית מסכה והיגיינה אישית כדי לשמור על מספר הנדבקים הנמוך כ"מחלה כרונית". לאחר מכן ניתן היה להגיע במצב מוכנות טוב הרבה יותר לתקופת הגעת גל השפעת, במחצית השנייה של אוקטובר.

שורץ חוזר ומפנה אצבע מאשימה ברורה לאשמים במחדל זה: "הטעות האדירה של פרופ' גמזו וראשי מערכת הבריאות הייתה בחושבם שניתן יהיה להוריד את מספר הנדבקים מכ-2,000 ביום לכ-200 ללא הפעלת סגר, וזאת בניגוד לעמדתם המפורשת של המומחים, ולניסיון שנצבר בעולם - או כדבריו של פרופ' גמזו בראיון לעיתונות עם היכנסו לתפקיד הממונה: 'אנחנו מנסים לעשות משהו שאף מדינה לא עשתה לפנינו, כי כל מדינה שהיה לה היקף תחלואה רחב, סגרה את המשק... ולמרות זאת אנחנו מנסים לעשות משהו שהוא מיוחד, מורכב, אולי בלתי אפשרי. אני מאמין שנצליח'.

"במקום זה, נותנים לפרופ' גמזו לגבש את תוכנית היציאה מהסגר. האירוניה היא שבעזרת הסגר, אותו אמצעי שמאחר שלא הפעילו אותו 'זכינו' להגיע מ-2,000 ל-9,000 נדבקים ביום הכיפורים - שוב בדמיון מצמרר לאי-הפעלת 'האמצעים המודיעיניים המיוחדים' במלחמת יום הכיפורים, בעקבותיה הודחו ראש אמ"ן, אלוף אלי זעירא וקצינים בכירים של אמ"ן, מתפקידם על-ידי ועדת אגרנט - ועכשיו אותו פרופ' גמזו ביחד עם הפרופ' לוי, הד"ר אלרועי, הפרופ' גרוטו, הפרופ' בליצר והפרופ' מטות מתקשטים בסופ"ש האחרון, בתוצאה המופלאה של הפעלת "אמצעי הפלא" פשוט ומוכח זה (סגר) המביא לירידה מהירה במספר נדבקים ללא קונצים וללא שטיקים. על שישה אלה, שכבר לפני כשבועיים נקראו להניח את המפתחות, כראוי לאנשי מקצוע שקיבלו על עצמם לפתור את הבעיה וטעו בגדול - בדיוק כמו שאלוף שמואל גורודיש הודח מתפקידו כמפקד החזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים, בעקבות כישלון מתקפת הנגד ב-8 באוקטובר, ואלוף אודי אדם הודח מתפקידו כמפקד החזית הצפונית במלחמת לבנון השנייה".

"אסור להשלים עם זה" מסיים פרופ' שורץ במשפט בפרפרזה על דברי עמוס הנביא "על שלושה פשעי ראשי מערכת הבריאות ועל ארבעה לא אשיבם".