שופט בית המשפט העליון, דוד מינץ, מצטרף לכמה מעמיתיו המטילים הוצאות באלפי שקלים על עתירות סרק לבג"ץ. מינץ הטיל (יום ג', 20.10.20) הוצאות כאלו בשתי עתירות שדחה על הסף בשל שיהוי, מיצוי הליכים ופגמים נוספים.

אגודת אדם טבע ודין הגישה עתירה בבקשה להורות למועצה הארצית לתכנון ובנייה לדון שוב בתיקון לחוק מתחמים מועדפים לבנייה, תוך שחבריה יוכלו להגיש הצעות משלהם ולא רק להתייחס להצעה הממשלתית. עוד ביקשה האגודה להקפיא את הליכי החקיקה עד להכרעה בעתירתה. המדינה טענה בתגובה, כי האגודה לא פנתה אליה לפני הגשת העתירה, זהו מהלך מוקדם משום שהחקיקה עודנה בעיצומה ואין חובת היוועצות במועצה בצורה אותה דורשת האגודה.

מינץ דחה על הסף את העתירה, באומרו שהיא מוקדמת - אין לעתור נגד חקיקה הנמצאת בעיצומה - ובשל אי-מיצוי הליכים. "אין מקום לביקורת שיפוטית כאשר העתירה הוגשה עוד בטרם נדונה הצעת החוק בכנסת, ואף לפני שהועלתה לדיון בממשלה", הוא אומר. האגודה גם "לא הקדימה כל פנייה פורמלית למשיבים בנוגע לסוגיה אשר עומדת במרכז עתירתה". מינץ חייב את האגודה בהוצאות בסך 7,500 שקל, בהסכמת השופטים דפנה ברק-ארז ויוסף אלרון.

עתירה שנייה הוגשה בידי לינא ופתחי סאלם, בבקשה לאיחוד משפחות - מתן אישור שהייה בישראל לעותר, שהוא אזרח אמריקני ובעלה של העותרת ואביהן של שתי בנותיה. המדינה הגיבה באומרה, כי אין כל תיעוד לכך שהשניים הגישו בקשה כזאת כבר בפברואר 2008, כפי שטענו; ואם אכן הגישו, הרי שהם לא עשו דבר מאז ובכך נטשו אותה. עוד טענה המדינה, כי בנסיבות אלה היה עליהם למצות כעת את ההליכים בצורה מסודרת.

מינץ דחה על הסף את העתירה בשל שיהוי ובשל העדר מיצוי הליכים. הוא מסכים עם המדינה באומרו, כי אם אכן הוגשה בקשה לפני קרוב ל-13 שנים - הרי שהשניים נטשו אותה והיה עליהם למצות כעת את ההליכים "ולברר מה עלה
בגורל פנייתם ולא להסתפק בפנייה בודדת רק לצאת כביכול לידי חובה". עוד הוא אומר כי כל עוד לא הוגשה בקשה מחודשת ולא התקבלה החלטה - אין כלל מקום לביקורת שיפוטיץ. מינץ חייב את סאלם בהוצאות בסך 5,000 שקל, בהסכמת השופטים יצחק עמית ויוסף אלרון.