שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג, דחה (יום ג', 27.10.20) עתירה שביקשה למנוע מתלמידי ישיבות לשהות בהן בתנאי פנימייה על-רקע מגיפת הקורונה.

תנועת ישראל חופשית טענה בעתירתה, כי תקנות משרד הבריאות הרחיבו בצורה בלתי סבירה את האפשרות שניתנה לישיבות לפעול כפנימיות, בצורה שתגרום להגברת התחלואה ובכך לעיכוב בפתיחת כל מערכת החינוך ובחזרת המשק לשגרה. לטענתה, הדבר נעשה ממניעים פוליטיים זרים, במהירות יתרה ובלי לבחון את הנתונים - כפי שניתן ללמוד מן התחלואה הקשה בישיבות החרדיות.

סולברג מציין תחילה, כי עורכי דינה של העותרת לא ידעו לתת בדיון תשובה מספקת לשאלה בדבר זכות העמידה שלה. לגופם של דברים הוא אומר: "בית משפט זה נוקט גישה מרוסנת ומאופקת בבואו לבחון חקיקת-משנה. בייחוד אמורים הדברים, כשחקיקת-המשנה הותקנה על-ידי גורמים המומחים לדבר, ועל אחת כמה וכמה מקום שבו בחקיקת חירום עסקינן, בסוגיה בריאותית סבוכה, מתגלגלת ומתפתחת. בעניין דנן, לא עמדה העותרת בנטל הכבד המוטל עליה, ולא עלה בידה להצביע על קיומה של עילה טובה ומבוררת המצדיקה את התערבותנו".

סולברג מסכים עם ההסברים שסיפקה המדינה: "תלמיד השוהה במוסד החינוך בתנאי פנימייה, מעתיק למעשה את מגוריו לפנימייה - שם ביתו, שם ביתם של יתר התלמידים. במצב דברים זה, הסכנה להגברת ההדבקה הקהילתית פחותה באופן משמעותי מזו שעשויה להיגרם מלימודים שלא בתנאי פנימייה, על-ידי תלמיד הפוגש אחרים במוסד הלימודים - תלמידים נוספים וצוות הוראה - ושב יום-יום לבית הוריו. מכאן ההבחנה המהותית בין מסגרות החינוך היומיות, לבין המסגרות הפועלות בתנאי פנימייה. מיותר לומר כי טעם זה מתקיים בכל מסגרות החינוך אשר פועלות בתנאי פנימייה", כולל למשל מכינות קדם-צבאיות.

עוד מעיר סולברג, כי "תפיסת הפנימייה כביתו של התלמיד, לא נתחדשה על-ידי מתקין התקנות. קרבֵים אנו לימי החנוכה, אשר במהלכם קבעו כמה מן הפוסקים, כי ישיבה כמוה כביתו של התלמיד בה, ולפיכך עליו להדליק את נרות החנוכה בחדרו שבפנימייה, שכן מצוות נר חנוכה הריהי חובת הבית". הוא גם מציין, כי התקנות קובעות כללים לפעילות הפנימיות.

סולברג מסכם: "ההבחנה בין מוסדות חינוך הפועלים בתנאי פנימייה, לבין אלו שאינם, נובעת מטעמים מקצועיים וענייניים. אין אפוא מקום לקבל את טענת העותרת, כי הדבר נקבע כביכול מחמת שיקולים זרים ופסולים, ובפרט כאשר טענתם זו אינה נתמכת בתשתית עובדתית כלשהי... למעשה, בקשת העותרת היא כי נמיר את שיקול דעתה המקצועי של הממשלה, בשיקול דעתנו שלנו, ונקבע כי מדובר במדיניות שגויה; כזאת לא נעשׂהֶ. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם דפוסי הביקורת השיפוטית המקובלים. התמודדות עם מגיפה מידבקת היא עניין מקצועי מורכב; כל פעולה שתינקט צופנת בחוּבּה יתרונות וחסרונות. אל לנו כשופטים להכניס ראשנו לסוגיה מקצועית זו, מקום שבו הוצגו לנו טעמים טובים המלמדים כי אין כל הפליה בדרך הפעולה הננקטת, וכי קיימת שׁוֹנוּת מהותית בין מוסדות חינוך הפועלים בתנאי פנימייה, לבין כאלו שאינם".

ישראל חופשית חויבה בתשלום הוצאות בסך 5,000 שקל. השופטים אלכס שטיין וג'ורג' קרא הסכימו עם סולברג. את העותרת ייצגו עוה"ד רן פלדמן ולינה מחולה, ואת המדינה - עוה"ד יונתן ברמן ומיה דיין.