נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, איתן אורנשטיין, אישר (יום ה', 29.10.20) את הסדר הנושים של תיאטרון הבימה. חובותיו של התיאטרון עומדים של 111.5 מיליון שקל, בעוד ההסדר מדבר כרגע על פרעון של 15.7 מיליון שקל בלבד לאורך עשר שנים - דהיינו תספורת של 86%. את רוב הנזק יספגו הנושים הרגילים, דהיינו מי שנתנו לתיאטרון שירותים שונים ובעלי זכויות יוצרים.

הבימה חייב 12 מיליון שקל לבנק לאומי; 21.5 מיליון שקל לעובדים וקופות הגמל שלהם; 65 מיליון שקל לנושים רגילים (כולל 30 מיליון שקל למדינה); ו-13 מיליון שקל למדינה שנשאה בהוצאות הליכי חדלות הפרעון בו הוא מצוי מאז ספטמבר אשתקד. מקורות ההסדר יהיו 1.5% מהכנסות התיאטרון בעשר השנים הקרובות, סכום המוערך ב-10 מיליון שקל; עודף מהפעלתו בשנה האחרונה בסך 1.5 מיליון שקל; וסיוע של המדינה בסך 4.2 מיליון שקל. ייתכן שבעתיד יגדל הסכום, אם וכאשר יתקבלו תביעות של התיאטרון נגד מנהליו לשעבר.

על-פי ההסדר, בנק לאומי יקבל 1.8 מיליון שקל והיתרה תסווג כחוב רגיל; תביעות החוב של העובדים ישולמו עד לתקרה שבחוק הביטוח הלאומי, והיתרה תעבור לנשייה לפי דין; הנושים בדין קדימה למעט העובדים (18.5 מיליון שקל) יהפכו לנושים בדין רגיל; החוב למדינה יהיה במעמד של חוב נדחה והמדינה תוותר על החזר הוצאות ההליכים. משמעות הדבר היא, שהמדינה מוותרת למעשה על 43 מיליון שקל ומזרימה עוד 4 מיליון שקל, דהיינו - נותנת לתיאטרון 47 מיליון שקל. בנק לאומי - הנמצא בבעלות הציבור - יוותר למעשה גם הוא על 10.2 מיליון שקל. וכאמור, הנושים נעדרי הבטחונות לא יקבלו דבר.

עוד קובע ההסדר, כי פעילות הבימה תעבור לחברה חדשה שבבעלות עיריית תל אביב - דהיינו, העירייה הופכת להיות הבעלים של הפעילות, לאחר שהבימה כבר נאלץ למסור לה את מבנה התיאטרון. החברה החדשה תהיה נקייה מחובות, ולאחר השלמת הסדר הנושים תחוסל החברה הקיימת המפעילה את הבימה. רוב הנושים הרגילים תמכו בהסדר, משום שהוא מאפשר את חידוש פעילות התיאטרון - אם כי באסיפה שלהם לא הושג הרוב הדרוש של 75%. אורנשטיין החליט להפעיל את סמכותו ולאשר את ההסדר למרות עובדה זו, באומרו שהוא עדיף על חלופת הפירוק.

לדעת אורנשטיין, "לא ניתן לשלול את עמדת הנושים לפיה טוב היה לו המדינה הייתה נושאת בזכות הנכבדה, גם אם יש בה מן ההכבדה, להמשך פעילותה במתכונת הקיימת של הבימה, כתיאטרון הלאומי של מדינת ישראל". אולם לא ניתן לכפות זאת עליה ולכן יש לבחון את ההסדר המוצע אל מול אפשרות הפירוק. עקרונית יש עדיפות לשיקום על פני פירוק; הפרעון לרוב הנושים בעת פירוק יהיה נמוך מאשר בהסדר; המדינה מוכנה לוותר על החוב כלפיה רק אם ההסדר כולו יאושר; פירוק התיאטרון יפגע קשות בפרנסתן של מאות משפחות; וקיים אינטרס ציבורי למנוע את הפירוק בשל מעמדו המיוחד של הבימה.

אורנשטיין מסכם: "יש לראות ברגע זה כנשף הבראשית של התיאטרון. ניתנת לו בזאת הזדמנות נוספת, וזרקור תשומת הלב הציבורי מופנה לעבר התיאטרון, ועליו להשכיל ולפעול בכל מאודו להרחיק מעליו את הדיבוק שדבק בו בשנים שחלפו, וחלף זאת לבנות לו יסודות יציבים שעל בסיסם יוכל הוא להמשיך ולמלא את ייעודו ותפקידיו החשובים. אולם אל לו לתיאטרון לעמוד לבדו. על הנושים, כולם, להבין את גודל השעה וכובד האחריות, ולסייע בידי הבימה לצלוח במשימה. הצלחתו - הצלחתם. והצלחתם - הצלחת הציבור בישראל. כולי תקווה כי הבימה לא תבוא עוד בשערי בית המשפט של חדלות פירעון, לו יהי. לעת הזו, ההצגה נמשכת".

אישור הסדר הנושים של הבימה הוא פסק דינו האחרון של אורנשטיין, היוצא לשבתון בתחילת השבוע הבא לקראת פרישתו בסוף השנה. הנשיא בפועל יהיה גלעד נויטל, שיחליף את אורנשטיין עם פרישתו. הטיפול בתיק הבימה עובר לסגן הנשיא חגי ברנר, שיהיה מעתה שופט הפירוקים המוביל בישראל.