טעות בתום לב של נישום, הגורמת לכך שישלם מס גבוה מזה המגיע ממנו, היא "סיבה מספקת" לפתיחה מחדש של שומת מיסוי מקרקעין גם לאחר מספר שנים. כך קובעת (28.10.20) ועדת הערר שבבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך ביקורת חריפה על מנהל מיסוי מקרקעין בתל אביב.

אפי חוגי סובל מנכות בשיעור של 60%, המעניקה לו הנחה משמעותית במס רכישה על דירה. הוא רכש דירה בשנת 2011, אך לא היה מודע לזכאותו זו ולכן שילם מס רכישה מלא. רק ב-2018, כאשר מצבו הבריאותי החמיר והוא אושפז, נתקל חוגי בחוברת של הביטוח הלאומי וממנה נודע לו על זכותו להנחה במס רכישה. הוא ביקש ממנהל מיסוי מקרקעין לפתוח מחדש את השומה ולזכותו בהפרש, אך המנהל סירב בנימוק שחלפה תקופת ההתיישנות (ארבע שנים). לדבריו, חוגי לא הציג "סיבה מספקת" אותה דורש החוק כהצדקה לחריגה מתקופת ההתיישנות.

חבר הוועדה, רו"ח צבי פרידמן, קיבל את ערעורו של חוגי, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על מנהל מיסוי מקרקעין ת"א. עמדת הרשות, אומר פרידמן, היא ש"סיבה מספקת" חלה רק במקרים חריגים מיוחדים וקיצוניים, כאשר יש מניעה חיצונית-אובייקטיבית שאינה תלויה בנישום, כגון מחלה שמנעה ממנו את היכולת להגיע למשרדי הרשות ולהגיש את הבקשה לתיקון השומה. "אינני מסכים עם הפרשנות הצרה והמחמירה של המשיב בעניין זה", קובע פרידמן, שכן אם כוונת המחוקק הייתה לנסיבות מיוחדות כאלו - הוא היה מונה אותן במפורש בחוק. פירושה של רשות המיסים נוגד את השכל הישר ואין לקבלו, סבור פרידמן.

פרידמן קובע: "טעות בתום לב כבמקרה דנן מן הראוי לראותה כ'סיבה מספקת' לתיקון השומה ובכך לגרום לתשלום מס אמת שהיא נשמת אפו של חוק המס, גם אם יש פגיעה מסוימת בסופיות השומה". לדבריו, כך פסקו ועדות ערר בעבר, החל ב-1989, וכך גם ניתן ללמוד מאמרות אגב של השופטים דאז אליקים רובינשטיין ויורם דנציגר. חוגי העיד אמת, כאשר אמר שבשנת 2011 סמך על עורך הדין שטיפל ברכישה ולכן לא ידע שהוא זכאי להנחה במס. פרידמן גם סבור, כי אפילו מצד מידת הרחמים יש לתקן את השומה, בהתחשב במצבו הרפואי הקשה של חוגי.

לדברי פרידמן, רשות המיסים שמה לה למטרה לצמצם את האפשרות להשתמש בעילת "סיבה מספקת", ולשם כך אף ניסתה לסחוט (כלשונו) מבית המשפט העליון פסק דין שיאשרר את עמדתה וזאת בלא דיון מעמיק. הנשיאה אסתר חיות הגיבה: "לא מזמינים אצלנו פסקי דין. אם זה יידרש לצורך הכרעה, כנראה זה יידרש ואנו נחליט בזה". כאשר ניסיון זה לא עלה יפה, ממשיך פרידמן, הציגה הרשות בצורה לא נכונה פסק דין של העליון, ניסתה כאמור לצמצם מאוד את תחולת "סיבה מספקת" ואף למעלה מכך:

"המשיב [מנהל מיסוי מקרקעין] מהלך אימים על הוועדה וטען כי אם הערר של העורר יתקבל 'אנחנו נפרוץ את קופת המדינה, זה משהו שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו'. המשיב לא הביא לוועדה נתונים בכמה מקרים מדובר ובאילו סכומים. למיטב ידיעתי המדובר במקרים מועטים מאוד (הדומים למקרה דנן) ובסכומים זניחים מאוד לתקציב המדינה, זאת לעומת הנזק שעשוי להיגרם לאזרח הפשוט בשל תשלום מס שאינו אמת ואשר אצלו המדובר בסכום משמעותי אשר עשוי לכלות חלק נכבד מעמלו. אין לי ספק כי במקרה דנן תשלום מס אמת גובר על סופיות השומה". הרשות גם עלולה הייתה להטעות את ועדת הערר, בכך שלא הציגה בפניה את הפסיקות הקודמות ולפיהן טעות בתום לב היא "סיבה מספקת".

רו"ח אברהם הוכמן הסכים עם פרידמן, תוך שהוא מוסיף ביקורת משלו על שאלת בא-כוח הרשות, האם חוגי יכול להוכיח שראה את אותה חוברת של הביטוח הלאומי: "עלי לציין שעוד במהלך הדיון השאלה הזו קוממה אותי, הכיצד ניתן להוכיח זאת? התרשמתי כי המערער הוא אדם אמין שגורלו לא האיר לו פנים, וזה בדיוק המקרה שבו יש להפעיל את שיקול הדעת לגבי סיבה מספקת".

השופטת ירדנה סרוסי סברה בדעת מיעוט, כי יש לדחות את ערעורו של חוגי, וזאת למרות האמפתיה כלפיו. לדבריה, "דעת הרוב התעלמה בציטוטיה מאמירות בפסקי הדין, לרבות באלו של בית המשפט העליון, כי יש לתת את הארכה רק במקרים מעטים ובנסיבות חריגות ויוצאות דופן. חוסר ידיעה סובייקטיבית, שלא הוכח כי היה מוצדק, אינו בגדר נסיבה חריגה ויוצאת דופן, אדרבה, מדובר במקרה שכיח".

לדעת סרוסי, "עם כל ההבנה לנסיבות חייו הקשות של העורר, קבלת טענתו כי יש לאפשר לו הארכת מועד לתיקון השומה, גם במקרה של טעות בתום לב, עלולה לפתוח פתח להרחבה בלתי מוצדקת של התקופה בה ביקש המחוקק לאפשר את תיקון השומה. אימוץ טענת העורר משמעותה היא, כי רק במקרים בהם הטבת המס לא התבקשה בכוונה תחילה ומתוך מודעות מלאה, יצדק המשיב בסירובו למתן הארכה. תוצאה שכזו אינה סבירה ואינה הגיונית. על-מנת שלא להפוך את החריג לכלל, תוך הפרת האיזון אותו ביקש המחוקק לעגן בסעיף 85 לחוק, לא ניתן להסתפק בנימוק של טעות בתום לב כשלעצמו כדי להאריך את המועד לתיקון השומה".

רשות המיסים חויבה בתשלום הוצאות בסכום גבוה במיוחד - 50,000 שקל. את חוגי ייצג עו"ד משה הר-שמש, ואת הרשות - עוה"ד מאיר פורת ולירון ארצי.