הוועדה לזכויות הילד שמעה (יום ד', 4.11.20) את המלצות ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים על היעדים הלאומיים לצמצום היפגעות ילדים עד לשנת 2030. יו"ר הוועדה ח"כ
יוסף ג'בארין פתח את הדיון ואמר: "בכל 3 דקות בממוצע מגיע ילד בישראל לחדר מיון עקב היפגעות בתאונה - זה אומר 560 ילדים כל יום ו-200 אלף ילדים כל שנה. ממוצע מקרי התמותה מתאונות אלה הוא 124 ילדים בשנה. אלה הילדים של כולנו שנפגעים ונהרגים מתאונות חצר, מטביעה בבריכה משכחה ברכב".
"מתוך 35 חברות
OECD, ישראל במקום ה-21, כלומר בחציון העליון והגרוע יותר של ממוצע מקרי תמותה למאה אלף ילדים, והמצב חמור אף יותר באוכלוסיות המוחלשות אשר חלקן במקרי היפגעות גבוה מחלקן באוכלוסייה".
"בדיוני הוועדה למדנו שאחד הגורמים שמעצימים את משבר
הקורונה הוא חוסר מוכנות משרדי הממשלה למשבר והשלכותיו, לאור קיצוצים שהיו ובמיוחד בשירותים החברתיים, וכשאנו מסתכלים על התאונות, ומבינים שאם לא נשנה דבר מהקצב הנוכחי, עד 2030 יתווספו לנו מעל 1,200 מקרי תמותה, זה חייב להניע את כולנו לפעולה מיד ובהול לצמצום ושינוי המצב. את ההמלצות לכך נבקש לשמעו מארגון בטרם".
אורלי סילבינגר, מנכ"ל ארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים: "רק בשבוע הקודם מתו חמישה ילדים בתאונות, כלומר חמש משפחות שאיבדו את היקר להן מכל. אלה ילדים חסרי ישע, ואנו עובדים כל העת עם כל השותפים המצוינים שלנו במשרדי הממשלה לצמצם את המקרים האלה".
"העבודה שנציג היום נעשתה ע"י צוות רב תחומי בארגון שלנו, אשר שילבו אסטרטגיות חשיבה שונות, בחנו נתונים ומגמות, למדו מה נעשה בעולם וכיצד מדינות שהצליחו עשו זאת, וזאת כדי לגבש את היעדים וההמלצות ולהניח אותם בפני משרדי הממשלה והכנסת. מלבד הצמצום בהיפגעות הילדים, אנו כוללים לראשונה יעד חדש של העלאת מודעות ההורים לנושא ויצירת שינוי התנהגות, ואנו נמדוד את זה בסקרים".
"לפני מספר שנים לקחנו את מדינת ישראל וחילקנו אותה ל-56 קבוצות שונות לפי גיל, מצב סוציו-אקונומי וקבוצות אוכלוסייה. בתוכן בחנו איפה היו התמותה וההיפגעות הקשים ביותר. למדנו שיש קבוצות מסוימות שייצוגן באוכלוסייה מצומצם אבל נטל ההיפגעות שלהן מאוד כבד. הבדואים בנגב מהווים 4% מאוכלוסיית הילדים, אך הם 18% ממקרי התמותה מהיפגעות בילדים. במספרים זה 18.6 מקרים לכל מאה אלף ילדים, בעוד באוכלוסייה הכללית השיעור הוא 4.6".
"אחרי זה יש את החברה הערבית שאינה בדואית, שהם 20.7% מכלל הילדים בישראל, אבל 25.2% מכלל מקרי התמותה - עדיין יותר מחלקם באוכלוסייה, אבל זה שיפור רב לעומת מה שהיה בשנים קודמות. אם מחברים את הנתונים, כ-45% אחוז מהתמותה של ילדים מהיפגעות הם מהחברה הערבית כולל הבדואים".
ד"ר אמיר פאלק, חוקר בארגון 'בטרם' לבטיחות ילדים: "כפי שאמר היו"ר, ישראל במקום ה-21 בין מדינות ה-OECD בשיעורי התמותה בגילי 14-0. בשנת 2000 היינו במקום 15, ואף שהשתפרנו בשיעורי התמותה, מדינות אחרות השתפרו יותר ועקפו אותנו. היעד הכללי שלנו הוא הורדת שיעור התמותה מתאונות בגילי 17-0 ב-35% עד שנת 2030, מ-4.6 למאה אלף ילדים, ל-3 מקרים למאה אלף ילדים, כלומר הצלת חיים של 324 ילדים".
"אנו מגיעים ליעד הזה דרך קביעת יעדים שונים לקבוצות גיל ומנגנונים שונים, על-פי הנתונים והצורך, והכל מפורט בתוכנית. כך, למשל, הצבנו יעד של הורדת התמותה בגילי 17-0 מתאונות בדרכים ב-35%, שהם 146 מקרי מוות שיימנעו, צמצום ההיפגעות מתאונות בגילי 17-0 בחברה הבדואית ב-50%, שהם 93 מקרי מוות שיימנעו, ועוד".
ח"כ
בועז טופורובסקי: "ברמה הערכית, אני חושב שאתם צריכים לבוא ולשי יעד אוטופי של אפס הרוגים, ולא לצמצם. אח"כ שבשיח עם הממשלה יציבו יעד לא מלא, אבל אתם חייבם להגיד מה צריך לעשות שלא יהיו בכלל, כי אם מרא תבואו עם צמצום ב-35%, שזה בהחלט יעד יפה, תקבלו פחות ממנו". סילבינגר השיבה: "ברמה העקרונית והכללית אני מסכימה איתך, זוהי המטרה, ואני תמיד בשיח פנימי באיזו גישה לנקוט, אבל 35% זה יעד שאפתני אך ריאלי, ויותר קל לרתום אנשים ליעדים ריאליים מאשר ליעדים בלתי אפשריים, ואנו צריכים לרתום את כולם".
ח"כ עאידה תומא סולימאן: "כדי לקדם את הדברים אנחנו צריכים לקבל פילוחים יותר מפורטים של הנושאים, בעיקר להבין מה הממשלה עשתה בכל נושא עד כה, מה הייתה רמת ההשקעה ואילו חסמים יש?" סילבינגר השיבה: לא נספיק היום לפרט הכל, אך המצגת והתוכנית מפורטים בחלוקה לתחומים רבים, ובכל תחום נותנת המלצות לפעולה בכמה רמות. כן חשוב להדגיש שבתור ארגון, ההמלצות שלנו אינן מחייבת את הממשלה, ודאי לא מבחינת תקצוב, וכאן אנשי משרדי הממשלה, ואתם חברי הכנסת, שותפים שלנו בניסיון להוציא את ההמלצות לפועל".
נחמה לאור דרורי, מנהלת חטיבת חינוך והסברה ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים: "הסיכון של ילד בגילי 4-0 בחברה הערבית להיפגע בתאונת דרכים הוא פי 4.4 מזה של ילד בחברה היהודית, ובעיקר הם נפגעים כהולכי רגל. זה נמשך אח"כ בצורה יותר מתונה כאשר בגילי 9-5 ילד בחברה הערבית בסיכון פגיעה של פי 2.7 מזה של ילד בחברה היהודית, בגילי 14-10 פי 1.7, ובגילי 19-15 פי 1.9. מכל זה ברור לנו שיש לתת מיקוד משמעותי להיפגעות ילידם בחברה הערבית".
זהבה רומנו, מנהלת התוכנית הלאומית לבטיחות ילדים, משרד הבריאות: "לא נכון שאתייחס כרגע ליעדים, אך ועדת ההיגוי של התוכנית הלאומית מתכנסת ביום רביעי הבא, נלמד את הנתונים ואת ההמלצות, נראה מה נכון ליישם ואיך, ובאיזה סדר עדיפות - והכל תוך תשומת לב לכך שאני עובדים כעת על התאמת כלל התוכניות שלנו לשגרת הקורונה".
יו"ר הוועדה ג'בארין, סיכם: "הוועדה מודאגת מכך שבעשור האחרון לא חל שיפור משמעותי בנתוני ההיפגעות בישראל ורואה ביעדים הזדמנות לשנות זאת. הוועדה קוראת לכל משרדי הממשלה הנוגעים בדבר לאמץ את ההמלצות ולפעול בשיתוף פעולה עם החברה האזרחית וארגון בטרם בכדי להשיג את היעדים שהוצגו. הוועדה מודאגת גם מהפערים העצומים של היפגעות הילדים בין קבוצות האוכלוסייה השונות, ודורשת כי תתקיים השקעת תקציבים דיפרנציאלית, כדי להאיץ את הפתרונות בקרה האוכלוסיות המוחלשות ביותר, אשר זקוקות לכך הכי הרבה".
