היום לפני 31 שנה, בשעה 10:30 בבוקר, נפלה חומת ברלין שחצצה בין מזרח העיר למערבה - בין חלקה המזרחי הקומוניסטי של גרמניה לבין חלקה המערבי הדמוקרטי. נפילת החומה 28 שנים לאחר הקמתה סימנה את נפילתו של המשטר הקומוניסטי בגרמניה המזרחית וכן את איחודה מחדש של גרמניה, שהייתה מחולקת מאז סוף מלחמת העולם השנייה.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה חולקה העיר ברלין בין המעצמות שניצחו במלחמה. בצד המזרחי ישלטו הסובייטים, שהצליחו לכבוש את מזרח גרמניה והנהיגו בה שלטון קומוניסטי, עד שנת 1961 הצליחו לברוח ממזרח ברלין למערבה כשני מיליון וחצי תושבים, רבים מהם אנשים משכילים. באותה שנה החליטה ממשלת מזרח גרמניה לבנות חומה באורך 45 קילומטרים כדי למנוע בריחה של תושבים. עד נפילת החומה הצליחו לברוח ממזרח ברלין כ-5,000 איש. 5,000 איש נתפסו, ו-191 איש מתו בנסיון הבריחה.
החומה הפכה עד מהרה לסמל למלחמה הקרה שבין ברית המועצות לארצות הברית. החל בשנות השמונים ציירו על צדה המערבי של החומה כתובות גרפיטי בידי אמנים מוכרים, כגון קית הרינג, ואלמונים. לאחר שנפלה החומה בשנת 1989 החלו לצייר גם מצדה המזרחי.
תהליך נפילת חומת ברלין החל למעשה כבר בשנת 1984, כאשר לשלטון בברית המועצות עלה הנשיא מיכאיל גורבצ'וב שהנהיג רפורמות. מסגרת זו של רפורמות ידועה בשמה "פרסטרויקה" שמשמעותה - הפשרה. בנסיבות אלה גם בכל ארצות הגוש המזרחי נעשו רפורמות. למשל, בשנת 1989 יזמו הפולנים ייסוד של אגודת פועלים עצמאית. באוגוסט 1989 פתחו ההונגרים את שעריהם עם גבול אוסטריה. במהלך שלושה ימים ברחו כ-13,000 מזרח גרמנים מארצם להונגריה, ומשם אל העולם המערבי.
במהלך החודשים ספטמבר ואוקטובר באותה שנה יצאו המוני מזרח גרמנים לרחובות והפגינו נגד השלטון הטוטליטרי שסבלו ממנו במשך שנים. ב-18 באוקטובר נאלץ נשיא המדינה, אריך הונקר, לפרוש, וכעבור שבועות מספר נפתחו שערי החומה.
למרות שמחת העולם המערבי חששו רבים מפני איחודה של גרמניה, המדינה שהייתה אחראית לשתי מלחמות העולם, לעליית המפלגה הנאצית ולשואת היהודים באירופה. גם לשלטון הדמוקרטי במערב גרמניה היו דאגות כלכליות, חברתיות ובעיות הקשורות בבניית תשתיות. גרמניה המאוחדת מתקשה עד היום להתאחד באופן מוצלח, וראיה לכך היא אחוז האבטלה הגבוה.
