עניינה של ילדה בת פחות מארבע תקוע בהליכי אומנה ואימוץ מאז לידתה, למרות הוראות חוזרות ונשנות של בית המשפט לקדם במהירות את הטיפול בה. גורלה של הילדה מיטלטל בין אביה, משרד הרווחה, בית המשפט למשפחה בעיר ובית המשפט לנוער בעיר - מעלה (1.11.20) פסק דינה של שופטת הנוער טל ויסמן בן-שחר.
"בקשה זו מציפה סוגיה בוערת, שעניינה במסלול הטיפול בפעוטות בסיכון, שהוצאו ממשמורת הוריהם וזוחלים, בעל כורחם, בדרך חתחתים, על רצף אמנה - אימוץ. סוגיה בוערת המכלה סיכוייהם של קטינים לזכות בבית יציב וקבוע, לפתח התקשרות בריאה עם האחראים עליהם, לזכות באפשרות להשתלב במשפחה, וזאת על ציר הזמן, על מזבח של הסדר חוקי לקוי, מחדלים של הרשויות וכניעה לכורח המציאות", אומרת ויסמן בן-שחר.
הילדה נולדה ב-16.2.17 ואימה ביקשה מיד למסור אותה לאימוץ. כעבור שבוע היא הועברה למשפחת "קלט חירום", בהסכמה האם ומי שטען שהוא אביה. שם שהתה התינוקת עשרה חודשים, עד להשלמת בדיקת האבהות. בינואר 2018 הועברה התינוקת למשפחת אומנה קבועה, ובאוקטובר 2018 נקבע שהיא "קטינה נזקקת". במקביל ביקש האב לקבל את הבת, אך התברר שהוא סובל מקשיים רבים ולכן נקבע שעליו לעבור הדרכה הורית וטיפול רגשי במשך חצי שנה.
במאי 2019 קבעו גורמי הרווחה, כי יש להותיר את הילדה במשפחת האומנה ולהרחיב את זכויות הביקור של האב - אשר אף הביע את נכונותו לאימוץ הבת בידי המשפחה. כעבור חודשיים הביע האב תמיכה במשפחת האומנה וביקש ארכה להחליט האם לתמוך רשמית בפתיחת תיק אימוץ. בספטמבר הסכים האב לאימוץ בידי משפחת האומנה, בתנאי שיורחבו המפגשים ביניהם, ועידכון על כך נמסר לבית המשפט חודש לאחר מכן.
בינואר השנה התקיים דיון בפני ויסמן בן-שחר, בו התברר שהמחלוקת עם האב מעכבת את פתיחת תיק האימוץ בבית המשפט למשפחה. ויסמן בן-שחר הדגישה את החשיבות העצומה, כדבריה, של השלמת ההליך בבית המשפט למשפחה, שכן "קביעות ויציבות בבית חם ואוהב מהווים אינטרס ראשון במעלה שרק בו יהיה כדי להבטיח את שלומה של הקטינה והתפתחותה התקינה". היא האריכה בחודשיים את הצווים מכוחם שוהה הילדה במשפחת האומנה והורתה לרשויות הרווחה להשלים לאלתר את הטיפול.
אלא שהטיפול לא הושלם עד עצם היום הזה. תיק אימוץ לא נפתח, ובלית ברירה נאלצה ויסמן בן-שחר להאריך שוב ושוב את הצווים. העובדת הסוציאלית טענה בחודש יוני, כי העיכוב נובע ממצוקת כוח אדם חריפה בייעוץ המשפטי. נציגת הייעוץ המשפטי זומנה והסבירה לוויסמן בן-שחר את מצוקותיה, והצווים הוארכו עד 1.10.20. גם באותו מועד לא נפתח התיק, כאשר שוב הנימוק הוא מצוקת כוח אדם. בדיון בחודש שעבר הודיע האב, כי הוא מתנגד לאימוץ ומעדיף שהילדה תישאר במעמד של אומנה.
ויסמן בן-שחר מותחת ביקורת קשה על המצב החוקי הנוכחי: "בית המשפט לנוער עוסק בעניינם של קטינים בסיכון, יונק סמכותו מחוק הנוער טיפול והשגחה, מכוחו מעניק הגנה וסיוע לקטינים, הזקוקים למעורבות רשויות הרווחה בטיפול בהם. לעיתים, מגיחים פעוטות לעולם ולאולם, באותו השלב כמעט. בית המשפט לנוער מלווה אותם ואת הוריהם מיום היוולדם... במקרים בהם מתברר לבית המשפט לנוער כי להורים אין מסוגלות הורית כלל או כי מסוגלותם אינה מספקת על-מנת לקבל את ילדיהם בחזרה ולגדלם, אף עם עזרה סבירה של רשויות הרווחה, חובה עליו לפעול לטובתו של קטין, לוודא הגעתו לבית קבוע, יציב ואוהב, למשפחה - שתעניק מענה מיטיב לצרכיו, ותפעל כמיטב יכולתה לאיחוי השברים, הגלדת הצלקות ופיצוי על הפגיעה הקשה שחווה הפעוט.
"עם זאת - בשלב זה, ידיו של שופט הנוער כבולות, וחוק הנוער אינו נותן מענה. ההסדר החוקי הקיים מחייב את רשויות הרווחה לפתוח הליך משפטי נפרד (בקשה להכריז על קטין כבר-אימוץ), ע"י אגף נפרד (השירות למען הילד), על-פי חוק נפרד (חוק אימוץ ילדים), בבית משפט נפרד (בית המשפט לענייני משפחה), בפני שופט נפרד (שופט משפחה), וכל אלה, נדרשים להתחקות וללמוד קורותיו של אותו הילד. מצב דברים זה מביא לסחבת אומללה, הנמשכת לעיתים שנים ארוכות, פוגעת פגיעה אנושה בזכותם של קטינים רבים למשפחה וביכולתם לזכות באפשרות לקיים חיים תקינים בעתיד".
ויסמן בן-שחר מוסיפה: "בשמה של א' ובשמם של מאות קטינים נוספים, החוסים תחת קורת גגו של בית המשפט לנוער וכמהים למשפחה ובית, אפנה למחוקק בקריאה לשנות את המצב הקיים, לאפשר לשופט הנוער להשלים את מלאכתו, להושיע ילדים מאסונם, לקחת אחריות על גורלם ולהעניק להם סיכוי ממשי להתפתחות תקינה, התקשרות בריאה וקיום אורח חיים מיטיב, בחיק משפחה.
"בעת הזו ובמצב החוקי הקיים, על רשויות הרווחה ובתי המשפט לעשות כל שניתן בכדי למזער את הפגיעה בילדים, בשל העדר רצף טיפולי ומשפטי. כשליש מחייה ממתינה א' לרשויות הרווחה, עתידה נקשר בעל כורחה בהליכים ביורוקרטיים והתנהלות לקויה, ונסיונותי להושיעה עולים בתוהו. לא יעלה על הדעת כי החלטות חוזרות ונשנות של בית משפט זה אינן מקוימות, ושיקולי עומס עבודה של יועץ משפטי תורן, יחרצו את גורל חייה. עוד אדגיש כי התנהלות כושלת זו על ציר הזמן ששורטט לעיל, גורמת סבל רב גם למשיב, אביה של א', אשר ביקש לעשות את המיטב בעבור בתו, על-פי יכולותיו, מסוגלותו והבנתו, אולם גם כוחותיו וסבלנותו שלו לנבכי הביורוקרטיה על תחלואיהם - תמו". מחוסר ברירה, שבה ויסמן בן-שחר והאריכה את הצווים עד 1.1.21.
