שירות בתי הסוהר יפצה ב-3,000 שקל את האסיר ואדים מולדבסקי, משום שלא אכף כנדרש את החוק האוסר לעשן במקומות ציבוריים. כך קבעה (12.11.20) שופטת בית משפט השלום ברחובות, אושרית הובר-היימן.

מולדבסקי מרצה מאז 2014 עונש של 8.5 שנות מאסר לאחר שניסה להרעיל את אשתו. הוא תבע 30,000 שקל, בטענה שנחשף למקרים רבים של עישון במרחבים הציבוריים בבתי הכלא איילון, מעשיהו ואשל בהם הוחזק, כמו גם במכונית להובלת אסירים (ה"פוסטה"). השב"ס טען שמדובר בתובע סדרתי, אשר לא התלונן בזמן אמת על האירועים הנטענים.

הובר-היימן קובעת, כי בניגוד לגרסת השב"ס - מולדבסקי הגיש תלונות רבות על העישון אך הן לא טופלו. אומנם התלונות לא הוגשו כקבוע בפקודות השב"ס, אך השירות צריך היה להעמיד את מולדבסקי על פגם זה ולא להתעלם מן התלונות. המחדל של השב"ס אינו רק בכך שלא טיפל בתלונות, אלא גם בכך שגרם למולדבסקי נזק ראייתי משום שלא בחן בזמן אמת את האירועים הנטענים, לרבות באמצעות מצלמות האבטחה.

הובר-היימן לא קיבלה את טענותיו של מולדבסקי לגבי אירועי עישון בכלא איילון, משום שלא הוכחו. לעומת זאת, היא קיבלה את טענותיו לגבי יתר האירועים, בין היתר בשל אותו נזק ראייתי שגרם השב"ס, ומשום שמצאה חיזוק לטענותיו דווקא בדברי העדים מטעם השב"ס. עוד דחתה הובר-היימן את טענת השב"ס לפיה לא חל עליו החוק האוסר לעשן בשטחים ציבוריים, והיא גם קובעת שבשל התעלמותו מן התלונות - לא עומדת לו חזקת התקינות. מולדבסקי לא הוכיח שנגרם לו נזק בריאותי, אך הוא זכאי לפיצוי על אובדן הנוחות:

"התובע מוחזק במשמורת חוקית ע"י רשויות המדינה. במסגרת זו, על המדינה להחזיקו בתנאים הקבועים בחוק, ובתנאים ההולמים את זכויותיו הבסיסיות. בשעה שנמצא שהנתבעת לא פעלה כפי שהיה מצופה ממנה על-מנת למנוע הפרות של חוק העישון במקומות הציבוריים במתקנים שבחזקתה, ושהתובע - שאינו מעשן - נחשף להפרות אלו ונפגע מריח הסיגריות והעשן, די בכך כדי לקבוע שנגרם לו נזק של אובדן נוחות ועוגמת נפש. נזק זה הוא בר פיצוי", קובעת הובר-היימן.

עם זאת, הפיצוי הוא כאמור עשירית בלבד מזה שתבע מולדבסקי, והובר-היימן מנמקת: "ראשית, כאמור עסקינן בנזק עקיף ולא נזק בריאותי ישיר. שנית, העובדה שמתוך מאות מקרי עישון נטענים, קבעתי כי עלה בידי התובע להוכיח אך בודדים מהם. שלישית, העובדה שהתובע בחר לפנות בתלונותיו לנציבות שב"ס במקום ישירות למפקדי הכלא בו שהה - מה שעשוי היה לפשט את בירור טענותיו בזמן אמת. רביעית, העובדה שהתובע בחר שלא להגיש עתירות אסיר בעת הרלוונטית בנושא עישון במקומות ציבוריים, באופן שעשוי היה להביא להפסקה מיידית של ההפרות. בכך חטא התובע לחובתו להקטין את נזקו".