אוסף חנה סנש נקלט בספרייה הלאומית

בשנת 1945, שנה לאחר הוצאת חנה סנש להורג בהונגריה, חייל הבריגדה היהודית, משה ברסלבסקי, חזר לארץ ומצא מתחת למיטתה של סנש בקיבוץ שדות ים מזוודה ובה מכתבים, יומנים, וגם מחברות עם שירים שאיש מעולם לא ראה. כך התגלתה לציבור בארץ ובעולם כולו הצנחנית, המשוררת ומי שהיוותה סמל והשראה חינוכית וציונית - חנה סנש. אמה של חנה, קטרינה, שהגיעה לארץ לאחר כמה חודשים, הביאה איתה את כל החומר ששמרה אצלה כל השנים בבית בבודפשט, והיא זו שקיבלה לידיה את המזוודה שנמצאה. כך למעשה נוצר האוסף.

מאז הוא נשמר בידי קטרינה סנש בדירתה בחיפה. לאחר מותה בשנת 1992 ומות בנה גיורא סנש, אחיה היחיד של חנה בשנת 1995, המשיכו שני בניו - איתן ודוד - לעסוק בקידום זכרה ומורשתה. בנוסף, לקח איתן סנש את האחריות על ניהול, קיטלוג, תרגום ושימור העיזבון עד היום.

חנה סנש נולדה בבודפשט בשנת 1921 אך גילויי האנטישמיות שם הביאו אותה אל הציונות ובשנת 1939 היא עלתה לארץ ישראל. בתום שנתיים של לימודים בביה"ס החקלאי בנהלל היא הצטרפה לקיבוץ שדות ים, עבדה בחקלאות ובמקביל כתבה שירה וכן מחזה אודות החיים בקיבוץ.

בשנת 1943 התגייסה חנה לצבא הבריטי והתנדבה להצטרף לקבוצת צנחנים שמשימתה הייתה לצנוח על אדמת אירופה. מטרות המבצע היו לסייע לבעלות הברית למלט טייסים שנפלו בשטח הגרמנים ובעלי בריתם לשטחי בעלות הברית ולנסות לחבור אל הפרטיזנים בכדי להציל קהילות יהודיות שהיו נצורות תחת השלטון הנאצי.

במרס 1944 צנחה חנה עם ארבעה מחבריה לקבוצה בסלובניה וב-7 ביוני 1944 היא נתפסה על-ידי המשטרה ההונגרית ונשלחה לכלא בבודפשט. על-אף שבמשך חודשים עברה חקירות ועינויים קשים ולמרות שידעה שאמה גם היא בסכנה בגלל מעצרה, סירבה חנה לשתף פעולה עם חוקריה. היא הועמדה לדין באשמת ריגול וכאזרחית הונגריה - גם בבגידה במולדת. חנה נידונה למוות והוצאה להורג החודש לפני 76 שנה, ב-7 בנובמבר 1944, בהיותה בת 23. בשנת 1950 הובאו עצמותיה לארץ ונטמנו בחלקה הצבאית בהר הרצל.

על אף שחנה סנש הייתה רק בת 23 בעת הוצאתה להורג, היא השאירה אחריה עיזבון עשיר וחשוב מאין כמותו. מדובר במאות כתבי יד, תצלומים תעודות וחפצים אישיים.

במהלך השנים פעלה הספרייה הלאומית לקבלת האוסף החשוב, ולפני כשנה נוצר קשר עם אורי ומירית אייזן, תושבי אריזונה שנאותו לסייע במהלך המורכב של העברת האוסף במלואו לספרייה הלאומית. משפחת אייזן אמרה היום "ארכיון חנה סנש הוא נכס לאומי ולשמר אותו עבור העם היהודי והעולם כולו - זו ברכה. אשרינו שניתנה לנו הזכות לסייע״.

האוסף כולל, בין השאר, את כתבי היד של שיריה; יומנים אישיים; עיתון שערכה בגיל 6 (!!); התכתבות ענפה עם משפחתה ועם אחרים; תצלומים; תעודות אישיות מילדותה בהונגריה; מחברות לימוד מבית הספר החקלאי לנערות של חנה מייזל בנהלל; פרוטוקול של המשפט שלה; התכתבות ומסמכים בנוגע לפרשת קסטנר; וכן חפצים כמו המזוודה איתה עלתה לארץ ישראל, מכונת הכתיבה והמצלמה שלה ועוד. כמו-כן הוא כולל מסמכים ותעודות של משפחתה הגרעינית של חנה מסוף המאה ה-19 ועד ימינו אלו. שני פריטים מיוחדים ומרגשים מאוד, שגם נכללים באוסף, הם צמד פתקים שנמצאו בכיס שמלתה לאחר הוצאתה להורג: שיר אחרון שכתבה בהונגרית ועוד פתק שכתבה לאימה.

לדברי יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, חנה סנש היא דמות מרכזית בתרבות, בזיכרון ובמורשת הישראלית, ובעולם היהודי כולו. "לארכיון שהספרייה מקבלת כעת יש חשיבות ומשמעות עצומה מבחינה לאומית, ספרותית, היסטורית ובעיקר - ערך חינוכי וציוני רב. אנחנו מייחסים לארכיון חנה סנש חשיבות רבה במיוחד ומתכננים לפעול להמשך שימור מורשתה וזיכרונה, במיוחד בקרב הדור הצעיר", אומר דוד בלומברג.

מנהל הספרייה הלאומית, אורן וינברג, מסר כי במהלך השנה הבאה - 2021, תצוין שנת המאה להולדתה של חנה סנש (17.7.1921), והספרייה תפעל במהלך שנה זו להנגיש באופן דיגיטלי את הארכיון החשוב לטובת הציבור בארץ ובעולם, כפי שהיא פועלת בעשור האחרון לסרוק ולהנגיש בפלטפורמות הדיגיטליות של הספרייה מיליוני פריטים מאוספיה ומאוספי מוסדות אחרים.

ממשפחת סנש נמסר כי המשפחה נפרדת כעת מאוסף בעל ערך משפחתי ואישי רב והיא מאמינה שבצעד זה היא מבטיחה את המשך שימורו, כמו גם את קידום המורשת האוניברסאלית, הערכית והאומנותית שהותירה חנה אחריה. כמו-כן העברת האוסף לידי הספרייה הלאומית תאפשר לחשוף את האוסף לציבור הרחב ותספק אפשרויות מחקר וחינוך רבות. עוד מסרה המשפחה "לאחר שנים ארוכות של חיפוש, נמצא סוף-סוף בית חדש לעיזבון השלם של המשפחה לדורותיה. אנו חשים כי האוסף הגיע לחוף מבטחים, לצד פתיחתו של בית חנה סנש המחודש בשדות ים. אנו מודים לספרייה הלאומית ולמשפחת אייזן על המאמץ והעזרה, וכן שמחים ונרגשים לבשר כי השלהבת של חנה סנש המשוררת ואביה הסופר והעיתונאי בלה סנש, תישמר מעתה במקום הראוי ביותר - בספרייה הלאומית בירושלים - ומשם תאיר את העולם".