הימנעות של המשטרה מתיעוד חקירתו של חשוד או עד מדינה עשויה להביא לזיכוי - מזהיר (יום ה', 3.12.20) בית המשפט העליון. בית המשפט גם עומד בחומרה רבה על התופעה של העדר תיעוד חזותי של חקירות כנדרש בחוק. יצוין, כי התופעה עולה בתיקים רבים - כולל, לטענת ההגנה, בתיקים נגד ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

השופט יוסף אלרון אומר: "בית משפט זה עמד בעבר על חשיבות התיעוד החזותי של חקירות חשודים, וזאת על-מנת לאפשר 'חרכי הצצה' אל הנעשה בחדרי החקירות, דרכם תוכל הערכאה הדיונית, ואף ערכאת הערעור - היה ותידרש לכך - לבחון את האינטראקציה שבין החוקר והנחקר ולעמוד על סימנים באשר למהימנותו של האחרון; וכן כדי למנוע העלאת טענות סרק כנגד אופן ניהול החקירה.

"...יש לראות חומרה רבה בהתנהלות חקירתית שכזו, אשר למרבה הצער חוזרת על עצמה בתיקים שונים, ואשר לא רק מנוגדת להוראות הדין אלא גם מונעת מבית המשפט את האפשרות לצפות בחקירה ולהתרשם באופן בלתי אמצעי ממנה. לא זו בלבד, אלא שהעדר תיעוד מלא של החקירה מעורר, ובצדק, טענות רבות מצד הסניגוריה, אשר בירורן מצריך התדיינויות מיותרות המסיטות את ההליך ממסלולו ומאריכות את משך המשפט". אלרון אומר כי במקרה שבפני בית המשפט הפעם, לא נגרם למערער עיוות דין, "ואולם, לא מן הנמנע כי בנסיבות אחרות, יהיה במחדל חקירה מסוג זה כדי להטות את הכף לזכות המערער".

השופט עופר גרוסקופף מצטרף לאלרון, תוך שהוא מצטט בהסכמה את דבריו של השופט מנחם פינקלשטיין, שפרש לאחרונה מתפקידו כסגן נשיא בית המשפט המחוזי מרכז וראש הרכב תיקי פשע חמור:

"הוכחה לפנינו, למרבית הצער, שיטת חקירה הכוללת חקירתם של חשודים בביצוע עבירות חמורות, באופן שאינו מתועד חזותית כלל, שלא כדין. דרך חקירה כזו פוגעת באופן מהותי ביכולתו של בית המשפט לדעת כיצד התנהלו באמת חלקים מהותיים של החקירה, וזאת בניגוד לכוונתו הברורה של המחוקק. עמדתי בהרחבה על דרך ביטויו של פגם זה בחקירה שלפנינו, משמעותו ותוצאותיו. מאחר שמדובר בחקירות הנעלמות מעינינו, אין אנו יכולים לדעת מה היה אורכן, והאם הופעלו בהן לחצים, איומים, או אמצעי פיתוי והשאה אסורים. החשש הוא שאם נקטו החוקרים אמצעי חקירה פסולים על פניהם, נעשה הדבר בחלק הסמוי מן העין, ולא בחלק הגלוי של החקירה.

"חשיפתו של התשאול הנעלם מערערת את ההנחה בדבר תקינותה של החקירה כולה. מובנת לי לחלוטין חשיבותה של המשימה לחקור היטב אירוע רצח כה חמור, ואולם כידוע המטרה איננה מקדשת את כל האמצעים. יתר על כן, חשיפתו של תשאול נעלם עלולה להביא לכך שבית המשפט לא יוכל לשלול, ולו מפני הספק, את טענת הנחקר בדבר אמצעים בלתי חוקיים שננקטו נגדו באותו פרק זמן של חקירה, כפי שנעשה במקרה זה, ולכך יש משמעות רבה".

גרוסקופף מוסיף: "העדר תיעוד כמתחייב על-פי חוק למכלול חקירותיו של חשוד ההופך לעד מדינה, מקשה על בית המשפט לעמוד על הטעמים העומדים מאחורי עדותו המפלילה נגד שותפיו, ועל תקינות המהלך שהביא לחתימת הסכם עד המדינה עמו. כנגזר מכך, עלול התיעוד החסר או החלקי לפגום ביכולת של בית המשפט לתת אמון בגרסתו של עד המדינה, ובמקרים מסוימים, אף להביא לדחיית עדותו על-ידי בית המשפט. בעניינו, כפי שמראה חברי, אין תוצאה זו נדרשת, בשל קיום ראיות משכנעות התומכות ומבססות את עדות עד המדינה, ומסירות ספק בדבר אשמתו של המערער. אולם ראוי להן לרשויות החוקרות כי יסיקו לאלתר את הלקחים המתחייבים, ויקפידו הקפדה ראויה ומתבקשת על קיום חובות תיעוד החקירה, כפי שנקבעו על-ידי המחוקק".

הדברים נאמרו בהחלטתו של בית המשפט העליון לדחות את ערעורו של הווטרינר יונתן לטוין על הרשעתו בכך שהזמין את תקיפתו של הווטרינר ירון דגן, על-רקע תחרות עסקית ביניהם בבית שמש. בערעורו טען לטוין, כי יש לזכותו משום שהחוקרים לא תיעדו כראוי הן את חקירתו שלו והן את זו של אריה ינקו, ממנו הזמין את התקיפה, בטרם הפך לעד מדינה. בית המשפט העליון קובע, כי אכן חקירות לא תועדו כנדרש - אך כאמור, מוצא שבמקרה הנוכחי לא נגרם עיוות דין.

ברוב דעותיהם של גרוסקופף והשופטת ענת ברון נדחה ערעורה של המדינה על קולת עונשו של לטוין, שנדון לשבע שנות מאסר. השופט יוסף אלרון הציע להחמיר את עונשו לתשע שנות מאסר, אך נותר במיעוט. את המדינה ייצגה עו"ד נורית הרצמן, ואת לטוין - עוה"ד אלי כץ ועמוס לוי.