עברייני מין יקבלו שחרור מוקדם רק במקרים נדירים - קובע (יום ה', 3.12.20) בית המשפט העליון בדעותיהם של השופטים אלכס שטיין וג'ורג' קרא. השופט נעם סולברג סבור, בדעת מיעוט, כי התנאים לכך פחות קשיחים.

במוקד הדיון עמד סעיף 12 לחוק שחרור על תנאי. סעיף קטן א' אומר: "הוועדה לא תחליט על שחרורו על תנאי של אסיר הנושא עונש מאסר בשל עבירת מין או החולה במחלת נפש או הסובל מהפרעה נפשית, אלא לאחר שהוגשה לה חוות דעת שלפיה האסיר אינו מסוכן לציבור".

סעיף קטן ב' קובע: "לא הוגשה חוות דעת כאמור בסעיף קטן (א), או שהוגשה חוות דעת שקבעה כי האסיר מסוכן לציבור במידה כלשהי אך ניתן לשחררו בתנאי שיקבל טיפול או בתנאי אחר, כפי שהומלץ בה, רשאית הוועדה, על-אף הוראות סעיף קטן (א), לשחרר אסיר כאמור באותו סעיף קטן, אם סברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי ניתן לשחררו בלא שייגרם בכך סיכון לציבור וכפוף לתנאי שחרור שתקבע, שיבטיחו העדר סיכון כאמור".

לדברי שטיין, "החרגה זו של עברייני מין באה להגן על הציבור לאחר שידענו כי עברייני מין נוטים לחזור על מעשיהם כדי לספק את מאווייהם המעוותים... לצד הניסיון להתמודד עם בעיית המועדוּת, שלילתו של שחרור מוקדם מעברייני מין נועדה להבטיח את הגשמתן של מטרות הענישה: הגמול וההרתעה.

"הגשמתן של מטרות אלו בהקשרן של עבירות מין היא בעלת חשיבות ציבורית עליונה. עבירות מין, על-פי רוב, הן קלות לביצוע וקשות לגילוי. הן בגדר נגע הולך ומתפשט אשר הורס את חיי הקורבנות ללא תקנה. מציאות עגומה זו הולידה את הצורך החברתי להגביר את ההרתעה ביחס לעבירות מין וכן להבטיח שמבצעיהן ירצו עונשי מאסר ממושכים, שככל שניתן יהיו שקולים לחומרת העבירות ולפגיעתן בקורבנות. צורך זה מהווה שיקול מכריע, אשר כפוף למקרים נדירים ויוצאים מן הכלל דוחה מניה וביה כל התחשבות בעבריין מטעמי שיקום".

שטיין מוסיף: "עיקרון ההחרגה אשר נקבע בסעיף 12 לחוק נועד ליצור מציאות של ריצוי עונש המאסר עד תומו - ללא פשרות וללא הנחות - אשר אמורה לעמוד לנגד עיניהם של עברייני מין פוטנציאליים ולהרתיעם. עברייני מין צריכים לדעת כי המחוקק נעל בפניהם את שערי הרחמים וכי שערים אלה אינם נפתחים אלא במקרים חריגים ונדירים ביותר.

"מהם אותם מקרים חריגים ונדירים? כפי שמורה המחוקק, מקרים אלו כוללים את מקרהו של עבריין מין אשר ריצה שני שלישים מעונשו, או למעלה מכך, והשתקם באופן שלא נשקף ממנו שום סיכון לציבור, גם לא סיכון קל ביותר (כאמור בסעיף 12 (א) לחוק שחרור על תנאי). מקרים אלה כוללים גם את מקרהו של עבריין מין שטרם השיל מעצמו את כל מסוכנותו בעודו בכלא, אך ניתן בכל זאת לשחררו בתנאים אשר יאפסו - ברמה הפרקטית, אם כי לא תיאורטית - את יתרת הסיכון לציבור הנשקפת ממנו (כאמור בסעיף 12 (ב) לחוק). בכל אחד מסוגי המקרים הללו מדובר בעבריין מין שעבר תהליך משמעותי של טיפול ושיקום ושחווה מהפך גלוי ומוכח באישיותו".

קרא אומר: "ככלל, שחרור על תנאי של אסיר שנדון למאסר בשל ביצוע עבירות מין, יתאפשר רק כאשר על-פי הערכת הגורם המוסמך, רמת הסיכון הכרוכה בכך היא אפסית, היינו בהעדר כל סיכון. גם החריג שבסעיף 12 (ב) לחוק אינו מאפשר לחרוג ממשטר זה של העדר סיכון לציבור, שכן על-פי תנאיו, החריג לכלל שבסעיף 12 (א) לחוק הוגבל למצבים שבהם סברה ועדת השחרורים 'מטעמים מיוחדים שיירשמו', כי ניתן לשחרר את האסיר בתנאי שחרור שיבטיחו 'העדר סיכון'. היינו, ניתן להחיל את החריג לכלל רק מקום בו יובטח קיומו של תנאי העדר סיכון.

"בהתאם לכך, גם פתח שער הכניסה לגדרו של החריג מצומצם, ובו יבוא רק מי שלא הוגשה בעניינו חוות דעת שקבעה כי שחרורו לא ייצור כל סיכון לציבור, או שהוגשה חוות דעת ולפיה 'האסיר מסוכן לציבור במידה כלשהי אך ניתן לשחררו בתנאי שיקבל טיפול או בתנאי אחר, כפי שהומלץ בה'. הצירוף 'מידה כלשהי' של סיכון לציבור משמעו, בהקשר זה, מידה זעומה, נמוכה, מינימלית של סיכון. הדבר עולה מתכליתו של הסעיף - הבטחת העדר סיכון לציבור - ומשורת ההיגיון, שכן קשה להניח כי המחוקק ביקש לפתוח שער לחריגים באופן שיבלע את הכלל ויסכלו. ובמילים אחרות: החריג שבסעיף 12 (ב) לחוק לא נועד להפוך כלל של העדר סיכון למשטר של 'ניהול סיכונים'".

בדעת המיעוט סבור סולברג, כי ניתן לשחרר עבריין מין גם אם טרם השיל מעליו את כל מסוכנותו, וכי המלצות של גורמי המבחן והגורמים המטפלים יכולות להוות "טעמים מיוחדים שיירשמו" כפי שדורש החוק. "פרשנות, שלפיה ועדת שחרורים, כלל לא תהא רשאית לדון בשחרורו של אסיר שרמת מסוכנותו גבוהה מ'כלשהי' - איננה אפשרית", אומר סולברג. "הגם שבשחרור על תנאי, ידם של שיקולי המניעה על העליונה, נדרשת ועדת השחרורים לבחון גם שיקולים מתחומים נוספים. שיקולי המניעה, הריהם תנאי סף לגבי עברייני מין, כמו גם לגבי אסירים אחרים, אך הם אינם שיקולים בלעדיים".

בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של אדם שהורשע בביצוע עבירות מין בבנותיו הילדות של בת-זוגו דאז ובית המשפט המחוזי מרכז דחה את בקשתו לשחרור מוקדם, לאחר שגורמי הטיפול קבעו שעדיין נשקפת ממנו מסוכנות. שטיין וקרא דחו את ערעורו של דב לפידות, שביצע עבירות מין בילדים, על החלטת המחוזי שלא לשחררו למרות החלטת ועדת השחרורים והשיקום שעבר, בקובעם שלא הגיע לדרישות המחמירות החוק. סולברג סבר בדעת מיעוט שיש לקבל את ערעורו של לפידות. את המערער הראשון ייצגו עוה"ד עינת גייר ורעות קורוליק; את לפידות ייצגו עוה"ד חגית לרנאו, ניצן ביילין וענת יערי; ואת המדינה - עו"ד מוריה פרימן.