ראש הממשלה, בנימין נתניהו, חזר בו מיוזמתו מבקשתו לחסינות ולכן אינו יכול להעלות כעת טענות ולפיהן חסינותו לא הוסרה כנדרש. החקירות בתיקי האלפים נוהלו כדין ובצורה הוגנת, ולא הופעלו לחצים פסולים על עדים. כתב האישום אינו נגוע באפליה פסולה, שכן קיימים הבדלים מהותיים בין הנאשמים לבין מי שאינם עומדים לדין. כך טוענת (יום ה', 3.12.20) פרקליטות מיסוי וכלכלה, במענה לטענות המקדמיות של נתניהו ושל שאול אלוביץ ואיריס אלוביץ.

חלק ניכר מתגובת הפרקליטות מתייחס לנושא החסינות, שכן בו מתבקש בית המשפט המחוזי בירושלים להכריע כבר עתה - שכן אם לנתניהו עומדת החסינות, לא ניתן כלל לדון בתיק נגדו בטרם זו תוסר כחוק. ליתר הטענות ניתן מענה מפורט אך לא נרחב, שכן הסניגורים עצמם אמרו שהמועד להכריע בהן - ובראשן טענת ההגנה מן הצדק - יהיה לאחר שמיעת ראיות רלוונטיות (דהיינו, לכל המוקדם בעיצומה של פרשת התביעה).

טענתו של נתניהו בנושא החסינות מחולקת לשתיים: כתב האישום נגדו לא נמסר כנדרש בחוק ליו"ר ועדת הכנסת, אלא רק ליו"ר הכנסת; ועומדת לו חסינות מהותית בתיק 2000, שכן פעילותו מול נוני מוזס הייתה חלק מתפקידו כחבר כנסת. בנושא הראשון אומרת הפרקליטות, כי כתב האישום הוגש בתקופת מערכת הבחירות, הכנסת לא פעלה ולכן ממילא לא היה יו"ר לוועדת הכנסת. עוד היא מזכירה, כי נתניהו הודיע מיוזמתו שהוא מוותר על בקשתו לחסינות ועשה זאת בשל הערכתו לפיה לא יהיה לה רוב. אם היה מקיים את ההליך במלואו, יכול היה להעלות בזמן אמת את הטענות - ולא כמעט שנה לאחר הגשת כתב האישום, היא אומרת.

בנוגע לחסינות המהותית טוענת הפרקליטות, כי סניגוריו של נתניהו מציגים תמונה עובדתית הרחוקה מאוד מזו המתוארת בכתב האישום. "מעשיו והתנהלותו של נאשם 1 לא היוו 'גלישה' מן המותר, והמחויב בתוקף תפקידו, אל עבר האסור. אמנם, סיוע בקידום של הצעת חוק פרטית או סיכולה באמצעות טקטיקות פוליטיות בהחלט יכולים להיחשב כחלק ממילוי התפקיד של חבר הכנסת. אולם לא כך הוא שיח על הצעת שוחד, שכולל אף פעולות שלטוניות חיצוניות לו, וכל זאת כדי לקבל טובת הנאה אישית.

"...קבלת הטענה לחסינות מהותית בנסיבות כבענייננו, משמעה אפוא פגיעה אנושה בעקרון שלטון החוק ובעקרון השוויון בפני החוק. התכלית שניצבת כאמור ביסוד מוסד החסינות המהותית היא הבטחת הפעולה התקינה של בית הנבחרים. כמעט למותר לציין, כי קביעה לפיה ניצול הצעת שוחד לשם הפקת טובות הנאה אישיות אינה חוסה תחת חסינות מהותית לא תגרע דבר מיכולתם של חברי הכנסת למלא את תפקידם כראוי ואף לא תרתיע אותם מלמלאו כראוי".

הפרקליטות דוחה את טענותיהם של נתניהו ואלוביץ בנוגע ליחס אל הנחקרים והעדים, אשר לדבריה נשענות על ציטוטים מגמתיים והוצאת דברים מהקשרם. "החקירה בכללותה התנהלה באופן הגון ושגרתי, תוך מאמץ לברר את האמת. אכן, חקירה היא אירוע מכביד ביותר על חשודים ועדים, ויש בה כדי לייצר לחץ וקושי משמעותי אצל הנחקר. נכון הוא גם, שבחקירות בתיק זה, בדומה לתיקים אחרים, נאמרו לעיתים אמירות קשות כחלק מהמאמץ החקירתי לברר את האמת. אולם התייחסות להקשר הכולל של הדברים, להבדיל מאמירות ספורדיות שהוצגו בטענות נאשם 1, תראה שהחקירות בוצעו באופן שאינו חורג מגבולות הדין וכי קטעי הראיות שהוצגו בבקשת נאשם 1 חוטאת לתמונה הראייתית בכללותה".

בנוגע לניר חפץ אומרת הפרקליטות, כי מצבו השתפר ככל שהחקירה התקדמה - והוא חתם על הסכם עד המדינה רק לאחר שבועיים. חפץ אכן סבל מעקיצות פשפשים בתאו, אך "תנאי המעצר של חפץ לא היו שונים מתנאי המעצר של עצורים בדרך כלל" והוא קיבל משחה נגד העקיצות וטיפול רפואי ללחץ דמו. החוקרים ביררו שוב ושוב כיצד הוא חש, טיפלו כראוי כאשר שידר מצוקה, לא התערבו בייצוגו המשפטי (למעט אמירה בעייתית אחת) וחפץ עצמו אמר שעדותו אמת וניתנה מרצונו החופשי.

הפרקליטות גם דוחה את הטענה, כאילו החוקרים איימו על חפץ שמשפחתו תיהרס. לדבריה, החוקרים רק הסבירו לו, כי שמירתו על זכות השתיקה עלולה לגרום להרעה במצבו ובמצב משפחתו, וכי משפחתו לא תבין מדוע הוא שותק אם הוא חף מפשע. הפרקליטות אומרת שאין כל קשר בין חקירתה של המקורבת לחפץ לבין הסכם עד המדינה, החיפוש בביתה היה תקין וההסכם נחתם שבועיים לאחר שהחוקרים הפגישו ביניהם.

לדברי הפרקליטות, אין יסוד לטענתם של אלוביץ ולפיה רכושם נתפס כאמצעי לחץ עליהם. מדובר בכלי שהמחוקק העמיד לרשות החוקרים, שהשימוש בו נעשה באופן תדיר ושגם במקרה זה לא היה בו דבר יוצא דופן. "בית המשפט העליון, כמו גם ערכאות שיפוטיות נוספות שערכו ביקורת שיפוטית על הליכי התפיסה, אישרו את המשך ההחזקה בחלק הארי של הרכוש שנתפס בתחילת החקירה", מציינת הפרקליטות.

בהמשך מסבירה הפרקליטות, לראשונה באופן נרחב ופומבי, מדוע לא הועמד לדין מנכ"ל וואלה לשעבר, אילן ישועה, שהיה הצינור העיקרי להעברת הנחיותיו של אלוביץ בנוגע לסיקור משפחת נתניהו. לדבריה, ישועה לא יזם את המהלכים אלא ביצע את הנחיותיהם של אלוביץ, והוא לא היה בעל האינטרס העיקרי במערכת השוחדית. הוא אומנם קיבל 15 מיליון שקל בעקבות השלמת עסקת יד2, אך תמורה זו הייתה מצומצמת בהרבה מזו שקיבל אלוביץ כבעל השליטה בבזק. סיבה מרכזית היא העובדה שישועה שיתף פעולה עם החוקרים מהיום הראשון ואף מסר להם ראיות חפציות [מסרונים והקלטות] שלא היו בידיהם.

עוד אומרת הפרקליטות, כי קיים הבדל מהותי בין שרה נתניהו לבין איריס אלוביץ. לא היו ראיות להוכיח ששרה נתניהו מודעת לכך שהמענה לפניותיה בנוגע לסיקור בוואלה ניתן תמורת פעולותיו של בעלה, בעוד יש הקלטות המלמדות שאיריס אלוביץ ידעה היטב שמדובר במערכת שוחדית. שרה נתניהו לא הועמדה לדין באשמת שיבוש, משום שלא נמצאו ראיות שיתמכו בעדותו של חפץ בנקודה זו; לגבי איריס אלוביץ יש ראיות למכביר גם לעבירת השיבוש.

בנוגע לטענת האכיפה הבררנית בתיק 2000 אומרת הפרקליטות, כי איתן כבל לא הועמד לדין משום שלא היה סיכוי סביר להרשעתו. לעומת זאת, הקלטותיהן של שתי שיחות בין נתניהו לנוני מוזס מהוות ראיה מוחשית לעבירת המרמה והפרת האמונים המיוחסת לנתניהו. הפרקליטות מציינת, כי ברור שבקשה של נבחר ציבור לשפר את חשיפתו התקשורתית אינה פסולה, כמו גם בקשה של איש תקשורת לקדם את האינטרסים שלו. הפסול מתקיים כאשר נוצרת כריכה בין הסיקור לבין קידום האינטרסים.

עוד דוחה הפרקליטות את טענתו של נתניהו לפיה בתיק 1000 הוא הופלה לרעה מול יאיר לפיד, שפעל גם הוא לטובתו של ארנון מילצ'ן. בניגוד לנתניהו, שקיבל ממילצ'ן טובות הנאה במאות אלפי שקלים, "לפיד קיים אומנם קשרים אישיים עם מילצ'ן, אולם סירב לקבל ממנו כל טובת הנאה" ואפילו החזיר זר פרחים שמילצ'ן שלח לו עם מינויו לשר האוצר. עוד טוענת הפרקליטות, כי מדובר בדפוס פעולה של נתניהו, שכן קיימות "עובדות רבות בנוגע לקבלת טובות ההנאה ממושכת מאנשי עסקים; פעולות שלטוניות נוספות במצב של ניגוד עניינים; מילוי כוזב של טפסי הצהרה בדבר ניגוד עניינים ועוד".

עוד מתייחסת הפרקליטות לטענת סניגוריו של נתניהו נגד ההחלטה שלא להעמיד לדין את וואלה, בזק וידיעות אחרונות, ואשר לדבריהם מלמדת על אכיפה בררנית. לדבריה, עדיין לא התקבלה החלטה כזאת, ובכל מקרה - יש הבדל מהותי בין המבצע האנושי של העבירה לבין תאגיד שהוא ישות אמורפית. היא גם דוחה את טענתו של נתניהו להגנה מן הצדק בשל ההדלפות והפרסומים בעניינו. לדבריה, יש לראות בחומרה הדלפות מתוך חקירות, אך במקרה זה - קשה לקבל את הטענה כאילו מקורן ברשויות האכיפה. לדבריה, גם אין אף תקדים בו התקבלה טענת הגנה מן הצדק בשל פרסומים תקשורתיים שליוו את התיק.

לבסוף דוחה הפרקליטות מספר טענות נוספות של נתניהו. היא שבה ואומרת כי גם אם תמלילי החקירות אינם מלאים - ממילא הראיה הטובה ביותר היא ההקלטות שלהן. היא אינה רוצה להרחיב כרגע בנוגע לטענה כאילו החקירה זוהמה בידי רוני אלשיך ורוני ריטמן, ורק אומרת שאין לה בסיס עובדתי ושעל נתניהו גם להוכיח שתחושות שליליות של בכירי המשטרה הפכו למעשים בפועל נגדו. בהקשר זה מציינת הפרקליטות, כי היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, אישר בעצמו את כל פעולות החקירה המרכזיות בתיקי האלפים.