בית המשפט המחוזי בירושלים הורה (יום ב', 14.12.20) לפרקליטות מיסוי וכלכלה לתקן בצורה משמעותית את כתב האישום נגד בנימין נתניהו, שאול אלוביץ ואיריס אלוביץ בתיק 4000, ובמקביל דחה את בקשתו של נתניהו לבטל כבר כעת את כל כתב האישום נגדו. למרות הוראה זו, בית המשפט אינו משנה משמעותית את לוחות הזמנים בתיק: כתב האישום המתוקן יוגש עד 30.12.20, המענה לכתב האישום נדחה בארבעה ימים ימים (ל-8.1.21) ודיון בנוכחות הנאשמים יתקיים כמתוכנן ב-13.1.21.

השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם קבעו, כי על הפרקליטות לציין במדויק את פרטי הפניות של נתניהו ואנשיו אל אלוביץ ואנשי אתר וואלה: מתי נעשו ובידי מי. בכך הם קיבלו את טענת סניגוריהם של נתניהו ואלוביץ, לפיה הניסוח הנוכחי כוללני מדי ואינו מאפשר להם להתגונן כיאות מפני אשמת השוחד המוטחת בהם. הפרקליטות טענה, כי די בכך שהיא מתארת בכתב האישום את דפוס הפעולה ואין היא חייבת לרדת לכל פרט, מה עוד שחלקם אינם ידועים לה - אך בית המשפט דחה עמדה זו.

בית המשפט מזכיר, כי התערבות בניסוח כתב אישום תיעשה במשורה ובמקרים נדירים בלבד - וקובע שזהו אחד מהם: "בתיאור העובדות המהוות את העבירות באישום הראשון, חסרים לא מעט פרטים, כנטען על-ידי באי-כוח הנאשמים. פרטים אלה מהותיים ורלוונטיים להגנתם של הנאשמים". הם הורו לתקן את כל המקומות בהם אין הפרדה בין נתניהו לבין בני משפחתו (שרה נתניהו ויאיר נתניהו) בנוגע לפניות - במישרין ובעקיפין - אל אלוביץ ומנכ"ל וואלה דאז, אילן ישועה. אם המדינה טוענת שפניות של רעייתו ובנו נעשו בידיעתו של נתניהו - עליה לציין זאת במפורש (ויהיה עליה גם להוכיח זאת).

"על המאשימה למסור פירוט של טובות ההנאה שעל-פי הנטען ניתנו ונלקחו כשוחד ופירוט הזמנים, ככל שהללו ידועים. כן יש לפרט, ככל שהדבר ידוע למאשימה, באמצעות מי פעלו הצדדים. בתוך כך, אין מקום להכללות והעדר פירוט תחת ביטויים כ'בין היתר'; 'לרבות'; 'דרישות משמעותיות'; 'פרשות שונות'; 'עובדים אחרים' ללא פירוט; 'גורמים שונים' ללא פירוט, 'גורמים מטעמו' ללא פירוט, וכיוצא בזה", נאמר עוד בהחלטה. פרידמן-פלדמן, בר-עם ושחם גם הורו להבהיר אלו פניות היו לאיריס אלוביץ וממנה ומה מיוחס לה, להבדיל מבעלה.

בית המשפט גם הורה להסיר לחלוטין מכתב האישום את הנספח המפורט ובו דוגמאות רבות לפניות הנטענות מטעם נתניהו לאלוביץ וישועה. מאחר שהשופטים הורו לפרט בהרבה בכתב האישום, הם מסבירים, "אין מקום ל'דוגמאות' וכאמור על המאשימה לפרט בכתב האישום, או בנספח לו,
את הדרישות כלפי אלוביץ ואת ה'מתת'. זאת ועוד: בנספח א' התייחסות לראיות, שמקומן אינו
בכתב האישום".

נתניהו ביקש למחוק כבר כעת את כתב האישום, בטענה שלא הוגש - כפי שמחייב החוק - ליו"ר ועדת הכנסת, אלא רק ליו"ר הכנסת. אם הייתה מתקבלת בקשתו, היה על היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, לשוב ולהגיש את כתב האישום - ואז נראה שנתניהו היה מבקש מן הכנסת להעניק לו חסינות, בקשה אותה הגיש אך משך בסוף 2019. בנושא זה קובע בית המשפט, כי "הנאשם החליט, משיקוליו, לוותר על בקשת החסינות בטרם נדונה. משכך, התייתר הצורך בקיום הליך בפני ועדת הכנסת. במצב הדברים האמור, לא הייתה נפקות מעשית של ממש לכך שלא נמסר עותק כתב האישום ליו"ר הוועדה, ולא ניתן לומר כי נפגעה באופן מהותי זכות כלשהי של הנאשם. ממילא לא ניתן לקבל, כי בהליך נפל פגם היורד לשורשם של דברים, העשוי להביא לתוצאה של ביטול כתב האישום.

"גם אם נצא מהנחה כי לכתחילה נפל פגם באי מילוי הדרישה שעניינה מסירת עותק כתב האישום ליו"ר הוועדה, קשה להלום את העלאת הטענה בשלב זה. ודאי שאין בה כדי להביא למסקנה כי זכויותיו של הנאשם קופחו באופן אשר עשוי היה להצדיק את ביטול כתב האישום. הדברים אמורים ביתר שאת בשים לב לחלוף הזמן הרב, קרוב לשנה תמימה, מאז ההתרחשויות האמורות ועד למועד בו בחר הנאשם להעלות את טענותיו בעניין". השופטים מדגישים: "קביעת החסינות הדיונית מותנית בבקשה מצידו של חבר הכנסת, ובהיעדר בקשה מצדו, או אם חזר בו מהבקשה, כבענייננו, נסתם הגולל על הליך קביעת החסינות. בנסיבות אלה, אין בטענה האמורה כדי לסייע לנאשם".

נתניהו טען, כי ויתר על בקשת החסינות בכנסת ה-22 משום שהיו בין חבריה מי שביקשו לדון בחסינותו למרות פיזורה, כדי למנוע דיון הוגן בנושא בכנסת ה-23. על כך משיבים השופטים: "לנטען בעניין זה ממד ספקולטיבי לא מבוטל. בפני הנאשם הייתה פתוחה הדרך לעמוד על בקשתו ולקיים את הליך בקשת החסינות. ככל שהיה עושה כן, ובהמשך לכך היה סבור כי נפלו פגמים כאלה ואחרים בהליך זה, יכול היה להעלות את טענותיו בפורום המתאים לכך. הנאשם בחר להימנע מניהול הליך החסינות, וזוהי זכותו. עם זאת, משבחר הנאשם שלא להעמיד למבחן את טענותיו אלו, ולוותר על בקשתו לחסינות, אין כל מקום להשיב כעת את הגלגל לאחור ולבטל את כתב האישום על יסוד השערה כזו או אחרת באשר לפגמים שהיו עשויים ליפול בהליך בקשתו לחסינות, אילו התקיים".

כמו-כן נדחתה בקשתו של נתניהו לפרט את המועדים בהם על-פי הנטען קיבל מתנות מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר (תיק 1000). המדינה טענה כי אינה יודעת מהם התאריכים המדויקים ובית המשפט מסתפק בכך. היא גם אינה צריכה לפרט כיצד הגיעה לשווי המתנות הנטען, ומותר לה לכלול בכתב האישום אירועי קבלת מתנות שהתיישנו, שכן לשיטתה זהו רקע עובדתי ונסיבתי הדרוש להבנת האישום עצמו.