אני זוכר בערגה את הסופגניות מטוגנות בשמן עמוק שאמי הכינה. כבר שנים רבות שלא אכלנו כאלו. אני זוכר את הנסיעות למאפיות בכל רחבי העיר לוס אנג׳לס, למצוא את הסופגניות הטובות ביותר, וההחלטה, שנה אחר שנה, שהסופגניות הפשוטות ביותר דווקא במאפיה הפרסית לה-פאלה, הן הטובות ביותר. טובות יותר מאלו במאפיות הישראליות והיהודיות, וזולות בהרבה (וכמה אלפים הם אופים מדי יום). ויותר מכל זוכר אני את המבחר הענק בארץ, ואת מגוון המחירים (שלא לדבר על ציפויים ומילויים ושפע סגנונות). אלא שבשבילי סופגניות אינן העיקר בחג החנוכה.