קראתי בעניין את מאמר גדי איזנקוט ואני מודאג, כי הוא מסכם במשפטים יפים את מה שרובנו רוצים, אך לא מתווה את הדרך איך להגשים זאת. מנהיג נשפט על-פי החזון ואין פה חזון כחזון הרפובליקה השנייה של ישראל, הנותן פתרונות מעשיים לתחלואי המדינה. יש לאמץ קודם חזון ואחר כך יימצא המנהיג או המנהיגה. הוא יכול להיות גנרל עתיר הישגים כדה גול שקיבל 80% מקולות הצרפתים לאימוץ חוקת הרפובליקה החמישית ב-1958, או מנהיגות אפרוריות כאנגלה מרקל בגרמניה, ראשות ממשלות ניו-זילנד, פינלנד, דנמרק, נורווגיה, נשיאות או מושלות כלליות סינגפור, קנדה ושווייץ, המנהיגות שמונה מתריסר המדינות המובילות בעולם באתיקה ובשגשוג הכמותי והערכי.
