המדינה תפצה ב-7,500 שקל את עו"ד יהונתן רבינוביץ, בשל עיכובו שלא כדין בידי קצין במשטרת אילת, ולדי מורדסון. כך קובעת שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע,
גאולה לוין.
רבינוביץ היה בפברואר 2015 סניגור תורן מטעם הסניגוריה הציבורית, הגיע לתחנה כדי להיפגש עם חשוד והתפתח עימות מילולי בינו לבין מורדסון. הלה הורה ליומנאי שלא לפתוח את שער התחנה כאשר ביקש רבינוביץ לצאת, ולאחר שהלה כינה אותו "חוצפן" ו"בריון" - עיכב אותו למשך 27 דקות בחשד להעלבת עובד ציבור, ומשום שלא הייתה ברשותו תעודה מזהה. רבינוביץ תבע פיצוי של 50,000 שקל, בית משפט השלום בבאר שבע דחה את התביעה, אך לוין קיבלה (31.12.20) את ערעורו.
לוין אומרת: "גם בהנחה שהיה 'יסוד סביר לחשד כי אדם עבר עבירה' באופן המקים סמכות עיכוב, בנסיבות המקרה עיכובו של המערער לא היה נחוץ, ובוודאי לא לפרק זמן של 27 דקות. ככל שנדרש עיכוב על-מנת לברר את זהותו, הרי שזהותו הייתה ידועה, שכן זמן קצר לפני העיכוב, המערער נתן ייעוץ לחשוד בתחנת המשטרה. אין זה מתקבל על הדעת כי הקצין אפשר לאדם שזהותו אינה ידועה ליתן ייעוץ לחשוד לפני חקירה. מכל מקום, ניתן היה לאמת את זהותו של המערער בשער התחנה בתוך דקות ספורות, ולא היה הכרח להחזירו אל מבנה התחנה, שם הוחזק 27 דקות.
"ככל שהעיכוב נועד כדי לחקור את המערער (לאחר שיתקבלו האישורים הדרושים), לא ניתן שום הסבר לדחיפות בקיום החקירה על אתר. יש לזכור כי האירוע כולו צולם על-ידי הקצין, דבר שמפחית את החשיבות של גביית עדות לאלתר. אכן, המשיבה לא טענה כי צורכי החקירה הצדיקו חקירה מיידית של המערער. על פניו, ניתן היה לזמנו לחקירה במועד עתידי, שיתואם עמו. יש לזכור כי המערער היה בדרכו לבית המשפט להגשת בקשת שחרור של לקוח, ועיכובו פגע לא רק בזכויות המערער, אלא גם בזכויות של אותו חשוד לייצוג משפטי. העובדה שנדרשו אישורים טרם החקירה גם היא נסיבה שהצדיקה חקירה במועד עתידי, לאחר קבלת האישורים".
לוין מדגישה: "כעס ועלבון מצד אנשי משטרה, אינם יכולים כשלעצמם, להצדיק התנהלות בלתי סבירה. בעימות מול אזרח, כשאין בו אלימות פיזית או סכנה אחרת כלשהי, מצופה מקצין משטרה לנהוג באיפוק וקור רוח. קצין משטרה אוחז בכוח ובסמכויות נרחבות כלפי האזרחים, ועליו לנהוג באיפוק בשימוש בסמכויות אלה בעימות מול אזרח. לדברים משנה תוקף כאשר העימות נגרר לפן אישי, מעבר לפן המקצועי-מערכתי".
עוד אומרת לוין, כי לא היה יסוד להחשיד את רבינוביץ בהעלבת עובד ציבור. "דברי הביקורת באו על-רקע אקט כוחני מצד הקצין שהלך אחרי המערער בצאתו מתחנת המשטרה, צילם אותו בעל כורחו ודרש ממנו לחזור על דברים שאמר בתחנה. ניתן להבין לליבו של המערער שחש כי נוהגים כלפיו בחוצפה ובבריונות. לא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך שהקצין יצא אחרי המערער והחל לצלם אותו. לא ברור מה הייתה תכלית המהלך שהביא להתדרדרות המצערת, על כל השלכותיה".
לבסוף מעירה לוין, כי תמוהה גרסת המדינה לפיה נעלמו הן הסרטון שצילם מורדסון והן הסרטונים ממצלמות האבטחה של התחנה, שכן מדובר בחומרי חקירה שהיו אמורים להישמר בידי המשטרה. לגבי גובה הפיצוי אומרת לוין, כי אומנם העיכוב היה לפרק זמן קצר, אך יש להביא בחשבון את הפגיעה בכבודו של רבינוביץ.
