בית המשפט העליון מותח ביקורת על ראש עיריית תל אביב (וראש
מפלגת הישראלים),
רון חולדאי, בשל הוראתו להסיר שלט של עמותת פורום המזרח התיכון המזוהה עם הימין. השופטים
נעם סולברג ו
אלכס שטיין אומרים (יום ה', 7.1.21), כי החלטה זו פגעה ב
חופש הביטוי - אם כי הערעור עליה נדחה משום שהפך לתיאורטי.
העמותה תלתה בפברואר אשתקד בתל אביב ארבעה שלטים בהם נראים אבו עבאס ו
איסמעיל הנייה כשהם כורעים על ברכיהם ועיניהם מכוסות, ובהם נכתב "שלום עושים רק עם אויבים מובסים". חולדאי ביטל בו ביום לבטל את הרישיון שניתן לחברות הפרסום אשר תלו את השלטים והורה להסירם בנימוק ש"התמונה מסיתה לאלימות המזכירה את מעשי דאעש והנאצים - שאיננו רוצים להימנות עימם. גם בתקופת בחירות יש קווים אדומים. אינני מתערב בפרסומים במרחב הציבורי - אבל הפעם הכללים נשברו. השפלתו של האחר איננה דרכנו".
בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט
אליהו בכר) דחה את עתירת העמותה בנימוק שהחלטתו של חולדאי "מצויה במתחם הסבירות ועומדת ברף הנורמטיבי לאיזון בין חופש הביטוי ובין ההגנה על רגשות הציבור", ומאחר שהיא במסגרת סמכותו - אין להתערב בה. בית המשפט העליון החליט שלא לדון בערעור לגופו, שכן העמותה אינה מבקשת כעת לתלות שלטים אלו ולכן הערעור תיאורטי; ואם תבקש לתלותם שוב - יהיה זה הליך נפרד. סולברג מדגיש, כי דחיית הערעור כעת לא תחסום את דרכה של התנועה אם תבקש לעתור שוב.
סולברג: נגד עילת הסבירות
לצד זאת עומד סולברג על חשיבותו הגבוהה של חופש הביטוי ועל פסיקת העליון, לפיה "על דרך הכלל, ידה של הזכות לחופש ביטוי פוליטי, תגבר על הפגיעה הצפויה ברגשות הציבור". הוא מוסיף: "העיקרון המשפטי שעוצב, נדרש להיות ברור ונהיר לראשי הערים, מקבלי ההחלטות בעניינים אלו: הנחת המוצא היא, כי עמידותה וחוסנה של החברה הישראלית - איתנים די הצורך.
"יש לקוות, גם להניח, כי לא יזועו קירות הבית נוכח ביטויים כאלה ואחרים שנשמעים מפי בניו ובנותיו, גם אם יהיו אלה ביטויים קשים, נוקבים, מקוממים ואף פוגעניים. נקודת האיזון החוקתית, הוצבה אפוא במקום שבו 'נחצה סף הסבולת של החברה הדמוקרטית'. בלשון אחרת נקבע, כי חופש הביטוי יוגבל רק מקום שבו עסקינן בפרסום פוגעני ה'מזעזע את אמות הסיפים של הסובלנות ההדדית'. הנה כי כן, אמת המידה היא ברף גבוה, מחמירה, נחושה לספק הגנה אפקטיבית לזכות היסוד של חופש הביטוי הפוליטי, גם במקרים שהביטוי צורם לאוזן וקשה לעיכול".
סולברג גם חוזר על עמדתו העקרונית, המתנגדת לשימוש הנרחב בעילת הסבירות בבחינת החלטות מינהליות. במקרה זה, אף מדובר על התנגשות בין חוק העזר העירוני בנושא השילוט לבין זכות היסוד לחופש הביטוי, אותו יש לאזן מול ערכים חשובים אחרים. "אם יורה ראש העירייה על הסרת שלט אשר אינו 'חוצה את סף הסבולת של החברה', אינו 'מרעיד את אמות הסיפים שלה', כי אז חרג ראש העירייה מסמכותו, גם זו שלפי חוק העזר העירוני... הותרת שיקול דעת מלא בידיו של ראש העירייה, ובחינת 'סבירות' החלטתו, אינה ממצה אפוא את הדיון המשפטי".
שטיין: אין לפסול השקפות
ביקורתו של שטיין (אשר הסכים עם סולברג בנושא עילת הסבירות) ברורה יותר: "במבט הצופה את פני העתיד, הנני מקווה שראש העירייה ישקול מחדש את עמדתו ביחס לשלט בלב פתוח ובנפש חפצה - זאת, לנוכח הקשיים שעמדה זו מעוררת. לכל אזרח בישראל נתונה זכות מלאה להביע ולפרסם דברים ככל העולה על רוחו, כל אימת שדבריו אינם מהווים עבירה פלילית, דוגמת הסתה לגזענות או לאלימות, עוולת נזיקין דוגמת לשון הרע או פגיעה בפרטיות, או כפי שצוין על-ידי חברי, השופט סולברג, 'פרסום פוגעני המזעזע את אמות הספים של הסובלנות ההדדית'".
חולדאי רשאי להפעיל את סמכותו שלא לתת רישיון להצבת שלט חוצות אשר מעביר מסר חוקי למהדרין משום שהוא פוגע בתקנת הציבור או ברגשותיו, "רק במקרים קיצוניים ביותר בהם מדובר בפרסום פוגעני באופן המזעזע את אמות הספים של הסובלנות ההדדית... ראש העירייה פסל את השלט של המערערת בסברו כי 'השפלתו של האחר', שהשלט משדר לציבור, 'אינה דרכנו' - גם כאשר השלט מעביר מסר של ניצחון לוחמתי מול מי שנלחם נגד מדינת ישראל בדרכי טרור.
"סברה כאמור צומחת מתפיסה מוסרית-ערכית, מקובלת ורווחת למדי, אך זו איננה מצדיקה את פסילתן של השקפות ערכיות פחות מקובלות כשהפסילה באה מטעמה של עיריית תל אביב-יפו ובשמם של כל תושבי העיר. בבואו להפעיל את סמכותו לפי חוק העזר באופן שמגביל את חופש הביטוי, ראש העירייה איננו רשאי לפסול תכנים חוקיים מפאת חוסר התאמה בינם לבין ערכיו, גם כשערכים אלו מוחזקים על-ידי רוב בני עירו.
"כמו שאר בעלי שררה, ראש העירייה חייב להימנע מהפעלת כוח שלטוני באופן שמתיימר להכתיב ערכים ולהנחיל לאזרחים את המידות הטובות בעיניו באורח חייהם ובשיח הציבורי. עליו לתת יחס ניטרלי וחסר פניות לכל הדעות והאמונות ולכל התבטאות אשר מושמעת או מוצגת במרחב הציבורי - כל אימת שמדובר בהתבטאות שאינה מגיעה כדי עבירת פלילית או עוולת נזיקין ושאינה מזעזעת את אמות הספים של הסובלנות ההדדית".
שטיין מוסיף: "בכל הזהירות הראויה, ברצוני להוסיף ולהדגיש כי אמירתו של ראש העירייה לפיה המסר שמופיע בשלט שבו עסקינן 'אינו דרכנו' מעוררת קושי נוסף. אמירה זו יוצרת דיכוטומיה של 'אנחנו' ו'הם' - דבר שמותר לאדם פרטי, אך אסור לאיש ציבור אשר אמור לשרת את כלל האזרחים... לכאורה, האמירה 'לא דרכנו' והדרך האסוציאטיבית בה ראש העירייה פירש את תוכן השלט העצימו את הנזק שהצבת השלט עלולה לגרום לאלו שיצפו בו. מכאן החשש כי עמדת ראש העירייה ביחס לשלט הייתה מונעת על-ידי הכרה תלויית תרבות. גם מטעם זה, סבורני כי טוב יעשה ראש העירייה, בבוא העת, אם יבחן את עמדתו מחדש בלב פתוח ובנפש חפצה".
השופט
ג'ורג' קרא הסכים עם התוצאה, אך הסתייג מדבריהם של סולברג ושטיין בנוגע לעילת הסבירות ומדבריו של שטיין בנוגע לתוכן השלט. את העמותה ייצג עו"ד שמחה רוטמן, ואת העירייה - עו"ד איריס ענבר.