מזונות ילדים בתיקי גירושין ייקבעו בהתאם לרמת החיים - הן זו הכללית והן זו הנוגעת במישרין אליהם. דמי המזונות שנוהגים בתי הדין הרבניים לפסוק אינם מופרזים, ואין להסתמך בקביעתם על טבלאות סטטיסטיות. כך קובע בית הדין הרבני הגדול בראשותו של הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו.
בית הדין הגדול מותח (7.1.21) ביקורת יוצא דופן בחריפותה על הדיין הרב אוריאל אליהו מבית הדין בנתניה, אשר הוריד סכום מזונות ב-2,300 שקל ל-800 שקל לחודש, בהתבסס על נתונים שקיבל מן הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. בית הדין הגדול - הרב לאו, הרב אליעזר איגרא והרב מיכאל עמוס - ביטל את פסק דינו באומרו שהוא חולק על פסקי דין שניתנו במשך עשרות שנים והופך את עצמו לערכאת ערעור. פסק דינו כולל "קביעות עקרוניות - מהן חדשניות, שלא לומר מהפכניות (שלדעתנו אינן כהלכה)".
הרבנים לאו, איגרא ועמוס מציינים, כי אין זו הפעם הראשונה בה הרב אליהו פוסק בניגוד לפסקי דין קודמים - כולל של בית הדין בנתניה - ואף מתעלם מפסיקת בית הדין הגדול שביטל את פסיקותיו בעבר. הם גם מותחים ביקורת על כך שלמרות שהוא דיין צעיר בגילו ובתפקידו, הוא יוצא נגד המבוגרים והמנוסים ממנו. הם אומרים, כי לפסק דינו של הרב אליהו אין בסיס עובדתי, מהותי וסמכותי, וכי אין כל מקור שאפשר לו לבטל את חיוב המזונות שנטל האב על עצמו מרצונו בהסכם הגירושין. עוד הם אומרים, כי הוא פירש שלא כהלכה פסקי דין עליהם הסתמך, ונמנע מלבחון לעומק את טענותיו של האב - וטעה כאשר הסתמך על אותן טבלאות.
לדברי בית הדין הגדול, "אין יסוד לראיית תשלומי המזונות המקובלים כתשלומים מופרזים על יסוד תחשיב צר של עלות מוצרי מזון וביגוד, תחשיב המתעלם מהעלויות הנלוות הרבות. אין בית הדין ׂשם את העלויות המדויקות בכל מקרה לגופו, ואף אינו יכול לעשות זאת, אלא ׂשם לפי תחשיב כללי המביא בחשבון את העלויות הממוצעות והמקובלות בכל מקום ובכל חברה. שומה כזו מוצדקת בהעדר יכולת לשום באופן מדוקדק בכל מקרה לגופו, וגם ההנחה ששומה בכל מקרה לגופו הייתה מיטיבה עם האב דווקא - אין לה על מה שתסמוך".
הרבנים לאו, איגרא ועמוס מדגישים: "רמת מחייתם של הילדים היום נגזרת מרמת החיים הכללית של כלל אזרחי המדינה, ואף מן האזור שבו חיים הילדים והוריהם. כך לפעמים אף ללא קשר מוחלט לרמת ההכנסה של ההורים: חיוב המזונות והמדור נגזרים ממקום המגורים, כשם שנהיר לכול שאין האב יכול לומר לאם "אתן לך 500 שקל: סעי וגורי, את והילדים, בדרום-מזרח אסיה, שם תשכרי דירה ב-20 דולר לחודש, קני מזונות וביגוד בסכום דומה ואף יישאר לך עודף ל'בזבוזים'.
"כך לא יוכל אב שגר עם אשתו וילדיו בשכונת רחביה היוקרתית בירושלים או בהרצליה פיתוח לדרוש מהאם לאחר הגירושין לשכור דירה בירוחם או דימונה או לחשב את המזונות והמדור על-פי המחירים דהתם. ואף באותה עיר עצמה - אם האישה שגרה ברחביה והיא בעלת אמצעיים להמשיך להתגורר בירושלים ברחביה, חלקו של האב במדור יחושב בהתאם, ולא יוכל הוא לדרוש מהאם והילדים להסתפק בשכירות דירה בקריית מנחם הזולה או לחשב את חלקו במדור בהתאם למחיריה.
"והוא הדין שאם ילדיהם לומדים בבית ספר שבו כל הילדים מביאים לחמניות לארוחת עשר, לא יכול האב לומר 'אשלם מזונות על-פי מחירן של שתי פרוסות לחם אחיד' כפי שאוכלים ילדי בתי הספר שבשכונות הזולות. ואין ההבדל רק בין שכונות יוקרה לשכונות עוני, אלא גם בין חברות ותרבויות אף באותה שכונה - אין אב חרדי יכול לומר כי את חובתו לכסות לילדו יקיים בחולצה וזוג מכנסיים פשוטים שעלותם כמה עשרות שקלים, שעה שסגנון הלבוש המקובל בחברה שבה חיים הילדים מחייב חליפה ומגבעת. גם הוצאות החינוך יהיו בהתאם למקובל במגזר אליו שייך הילד: כך לעניין חוגים, כך לעניין חינוך ממלכתי או ממ"ד לעומת מוסדות פרטיים וכן הלאה".
בית הדין הגדול מדגיש עוד, כי אומנם חיוב המזונות הוא על האב, אך אין להתעלם מן המציאות בה האם שותפה בפרנסת המשפחה. אולם, אין המדובר בחלקים שווים: "הכנסותיה של האם - אפילו יהיו גבוהות - אינן מתירות לנו להשית עליה חיוב, ואף לא לכפותה מדיני צדקה אף אם 'אמידה' היא, כל עוד יש אב ויש לו יכולת כלשהי ולו גם דלה משל האם.
"...כל שאפשר הוא להטיל על האם מדיני צדקה הוא שותפות מופחתת (שכן האב מחויב יותר ממנה וייתכן שאף משפחת האב קודמת לה בחיוב צדקה) באותן הוצאות היתרות על עיקר חיובו של האב (שהללו ודאי אינן אלא מדין צדקה), וכן להתחשב ביכולותיה - בצד בחינת יכולות האב בצד בחינת רמת החיים שאליה הורגלו הילדים, ובעיקר בדיקת מציאות החיים בה חיים הילדים, ובחינת המקורות שעליהם הושתתה רמה זו והשאלה אם יכול האב להמשיך לשאת בה לבדו לאחר הגירושין - כדי לקבוע את שיעור חיובו של האב במה שמעבר לצורכיהם הבסיסיים של הילדים".
בהמשך אומרים הדיינים: "בית הדין, וזה העיקר, אינו 'רובין הוד' ואינו מחלק משאבים לטובת צדק מדומה ושוויון כמהפכן קומוניסטי. זכות הקנויה לאם כדין - אין כל אפשרות להפקיעה ממנה משיקולים כאלה, לא יותר משאפשר לכוּפהּ לתת צדקה לזר (והאב כלפיה הוא - לאחר גירושיהם - זר)!". הם גם יוצאים נגד הטבלאות עליהן הסתמך הרב אליהו, באומרם שהן אינן מביאות בחשבון את "דמי הטיפול" - כל ההוצאות העקיפות הכרוכות בגידול ילדים, כגון הזמן הדרוש לקניות ולהכנת ארוחות וימי העבודה האובדים בשל טיפול בילדים חולים.
"אמנם דייני ושופטי ישראל לא עשו פעולות מחקר ואיסוף נתונים אבל בתוך עמם הם יושבים, ויודעים הם למשל שברוב חלקי מדינת ישראל אי-אפשר לשכור דירת שלושה חדרים בפחות מ-4,000-3,500 שקל לחודש... יודעים הם את העלויות הנלוות לדירה - מים, חשמל, ארנונה תשתיות תקשורת וכדומה המגיעות בנקל לכ-1,200 שקל לחודש... חינוך, ביגוד ומזון המוטלים רק על האב עשויים אף הם להגיע בנקל לכ-1,000 שקל ולעיתים גם ל-1,500 שקל נוספים מדי חודש בחודשו. הסך שבו יש לחייב את האב על-פי ההלכה [מחצית מן ההוצאה] עשוי להגיע לפחות ל-4,000 שקל. ואם היינו מוסיפים דמי טיפול, ולוּ מינימליים, היינו מגיעים לקרוב ל-5,500 שקל, ובוודאי יש מקום לדיון על חיובי אמת גבוהים עוד יותר על-פי ההלכה".
לדברי הרבנים לאו, איגרא ועמוס, "אכן עלות המזונות לפני כ-20 שנה הייתה נמוכה משהיא היום, ולפני 40 שנה הייתה נמוכה עוד יותר, ורוב הציבור אז - לא רק שלא חי בחריגות בחשבון הבנק אלא הצליח לחסוך חלק מהכנסותיו. האוכל היה פשוט יותר, הלחם לא היה 'פרוס', והחלב לא היה בקרטון. כיום רמת החיים עלתה אצל כולם. היום גם לעשירון התחתון יש מזגן בבית, ולפעמים גם במכונית הישנה שהוא נוסע בה - פעמים רבות בעיקר לצורך ילדיו - ולעיתים הוא נוסע במכונית שאינה ישנה... אין כאן שינוי מדיניות אלא התאמה למציאות יוקר המחיה במדינת ישראל ובעיקר יוקר הדיור בישראל שעלה בצורה מדהימה והפך להיות מרכיב משמעותי ביותר בקביעת גובה המזונות. וכאמור לעיל, חיוב המזונות הוא גם נגזרת של הנורמות בחברה שבה חי הילד".
בית הדין הגדול מוסיף: "חבל שאג'נדה להפיכת האבות הגרושים לחוליה החלשה והמסכנה בגירושין, הפכה לפסק דין מנחה אצל הדיינים שבדעת הרוב בבית דין קמא. ברור שישנם מקרים כאלה, ועל בתי הדין להיות ערים להם, אך אין ספק שברוב המקרים הילדים הם המסכנים האמיתיים בכל פירוק משפחה והדאגה לצורכיהם היא שצריכה לעמוד בראש מעייני בתי הדין... המציאות אל מול עינינו היא שבמקרים רבים מדי האימהות הן החוליה החלשה השנייה. האם היא המתמודדת עם גידול הילדים, פעמים רבות כמעט לבד, בנוסף לקשיים לשקם את חייה ולבנות חיים זוגיים חדשים כאשר היא עם הילדים וכמובן בנוסף לקשיים הכלכליים הנלווים".
בית הדין מסכם בשורה של כללים, המחייבים את בתי הדין האיזוריים לגבי קביעת המזונות, ואשר מביאים לידי ביטוי את העקרונות שבפסק הדין. את האם ייצגו עו"ד עו"ד חנה אייזיק והטוען הרבני ישראל בורוכוב, ואת האב - עו"ד מירב לוי.