מו"ל ידיעות אחרונות, נוני מוזס, לא הציע שוחד לבנימין נתניהו ולא הבטיח לו שוחד, אלא קיים עימו שיח לובינג לגיטימי בין מחוקק לבין כלי תקשורת בעל אינטרס. כך אומרות עורכות דינו, נוית נגב ואיריס ניב-סבאג, במענה לכתב האישום שהגישו (יום ב', 18.1.21) לבית המשפט המחוזי בירושלים.

לדברי ההגנה, אמירותיו של מוזס בנוגע לחוק ישראל היום היו חלק משיח לגיטימי זה, המקובל בכל מדינה דמוקרטית. גם אמירותיו בנוגע לסיקורו של נתניהו בידיעות אחרונות היו "חלק משיח נהוג, לגיטימי ומקובל בין פוליטיקאים וגורמים ציבוריים לבין אנשי תקשורת". ייחוס עבירות פליליות לשיח זה הוא חסר תקדים, הסותר את ההבנה לפיה מדובר בשיח לגיטימי. "הדברים נכונים ביתר שאת בנסיבות בהן כתב האישום מתבסס על פרשנות שגויה של האמירות המסוימות בשיחה, תוך התעלמות מהמכלול השלם של הדברים שנאמרו בשיחה, מהקשרן של האמירות בכלל השיחות, ומההקשר הכולל של השיחה במכלול השיח הלגיטימי שהתקיים בין נתניהו למוזס לאורך שנים".

האינטרסים של נתניהו ומוזס לא היו פרטיים אלא ציבוריים, טוענות נגב וניב-סבאג. הגבלתו של ישראל היום בחקיקה הייתה "אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה", ולנתניהו היה עניין בקידום חוק שכזה בגרסה מרוככת. ואילו האינטרס של נתניהו באופן הסיקור שלו ושל משפחתו בידיעות אחרונות גם הוא ציבורי, ענייני ולגיטימי; סיקור מאוזן היה אינטרס של ידיעות אחרונות, מאז שנתניהו הטיל עליו חרם בשנת 2010. עוד נטען, כי למוזס יש השפעה מוגבלת על תכני העיתון, והוא עוסק בעיקר בבחינת אמיתות פרסומים ובאיזון התכנים בו.

לטענת ההגנה, ישראל היום פגע בתחרות ההוגנת בין העיתונים ובחופש הביטוי וקידם פוליטית את נתניהו, שאף היה מעורב בהקמתו. "ישראל היום היה בבחינת תופעה לא נורמטיבית מבחינה כלכלית וערכית, וככזה היה על רשויות המדינה להתמודד עימה". בסוף 2013 ובתחילת 2014 שוחחו נתניהו ומוזס, כאשר נתניהו מדבר על הצגת עמדות הימין באמצעות ישראל היום לצד הגנה על העיתונות הכתובה. דרך הפעולה שעלתה בשיחות הייתה שנתניהו ישיג את הסכמתו של שלדון אדלסון לצמצום הפגיעה של ישראל היום ביתר העיתונים. נתניהו כעס על קידום חוק ישראל היום והעלה בשיחות את האפשרות לקדם חוק מרוכך כפשרה סבירה ומידתית, שתאזן בין גיוון הדעות לבין תחרות הוגנת.

לדברי נגב וניב-סבאג, נתניהו התלונן באוזני מוזס על סיקור מוטה נגדו בידיעות אחרונות, ומוזס השיב שעליו להסיר את החרם וינרמל את היחסים בעיתון, תוך שהוא אינו מתנה זאת בדבר; נתניהו לא גילה עניין. למוזס היה אינטרס בנרמול היחסים ולנתניהו היה אינטרס בשיפור הסיקור - שניהם אינטרסים לגיטימיים. על-רקע זה יש לראות את השיחה המתוארת בכתב האישום, שבה - לטענת המדינה - דובר על שיפור הסיקור של נתניהו בידיעות אחרונות תמורת הגבלת ישראל היום. מוזס לא הציע לנתניהו לשפר את סיקורו, אלא אמר שטיב הסיקור תלוי במידת שיתוף הפעולה של נתניהו עם ידיעות אחרונות. בפועל לא התרחש דבר, מה ששולל את טענת השוחד - סבורה ההגנה. גם מבחינה משפטית, שיחות אלו אינן עונות על רכיבי עבירת השוחד.

עוד טוענות הסניגוריות, כי מגיעה למוזס הגנה מן הצדק. במוקד השיח עמדה פגיעתו של ישראל היום בעיתונות הכתובה ובחופש העיתונות, בנסיבות בהן היה על המדינה להתמודד עם תופעה זו. כתב האישום מבחין בצורה בלתי מוצדקת בין נתניהו לבין מוזס בעבירה המיוחסת להם בגין אותה שיחה (מרמה והפרת אמונים מול שוחד, בהתאמה). ההגנה מן הצדק נובעת גם מכך שנתניהו הוא שיזם את השיחה ואף הקליט אותה בלא ידיעתו של מוזס.

המענה כולל מספר פרטים שאינם מופיעים בכתב האישום. לדברי מוזס, הפגישות בתחילת 2013 התקיימו בתיווכו של מנכ"ל ידיעות ספרים, דב איכנוולד, המיודד עם נתניהו ומשפחתו. את העובדה שחלק מהפגישות אינן מופיעות ביומנו מסביר מוזס בכך שיש פגישות שאינו רושם כלל, ויש פגישות שהוא רושם בעיפרון בצורה המובנת לו בלבד ולעיתים מוחק אותן לאחר מכן. עוד אומר מוזס, כי בשנת 2014 העלה נתניהו את האפשרות של מציאת שותף או קונה לחלק מידיעות אחרונות.