השגות 'הורות=שווה' על הצעת חוק מסירת מידע להורה

לכבוד: יו"ר הוועדה לזכויות הילד, חבר הכנסת דני דנון.
חברי הוועדה לזכויות הילד, ח"כ אורי אורבך, ח"כ אופיר אקוניס, ח"כ אבי דיכטר, ח"כ אורלי לוי-אבקסיס.


שלום רב, 15.12.2009


הנדון: הוועדה לזכויות הילד - הצעת חוק מסירת מידע להורה - 23.12.2009


לקראת ישיבת הוועדה לזכויות הילד, אשר תכונס ביום רביעי, 23.12.2009, בנושא הצעת חוק מסירת מידע להורה, הצעת חוק אשר הרעיון, בניסוחו המקורי, הינו פרי יוזמתי, אני מצרף למשתתפי הדיון נייר עמדה מעודכן, המסביר מהם לטעמי השינויים ההכרחיים שיש לתקן בנוסח הנוכחי של הצעת החוק.


מטרת הצעת החוק:

אחד מכל שלושה זוגות בישראל מתגרש. כ-13,500 זוגות בשנה. למרבית הזוגות הללו ילדים שעדיין לא בגרו.

לכל ילד זכות בסיסית לקשר עם שני הוריו, כך ששני ההורים יהיו מעורבים בחייו. במקביל, על שני ההורים מוטלת החובה לעמוד באחריותם ההורית כלפי ילדם.

כחברה, המטרה שעלינו לראות לנגד עינינו היא ששני ההורים, גם אם בחרו לא לחיות יותר יחדיו, יחלקו במשותף את האחריות ההורית על ילדם וזאת בהתאם לתפיסת האמנה הבינלאומית לזכויות הילד בדבר עיקרון האחריות ההורית ובהתאם למחקרים עדכניים בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית של הילד.

ביסוד האמנה עומדת ההכרה במעמדם של ילדים כנושאי זכויות עצמאיים בחברה ובמשפחה. בכך נותנת האמנה ביטוי לשינוי המחשבתי העמוק שחל בדורות האחרונים בהכרה המוסרית, החברתית והמשפטית במחויבות המשפחה, החברה והמדינה להבטחת טובתם העצמאית של ילדים.

האמנה משתיתה את הקשרים בין ההורים לבין ילדיהם במושג האחריות ההורית, המחייבת את ההורים להבטיח את מימוש זכויות ילדיהם, בהיות הילדים נושאי זכויות עצמאיות ונפרדות מאלו של הוריהם.

מרכז הכובד עובר להכרה בילד כבעל זכויות ייחודיות לגדול ולהתפתח כאדם עצמאי. קשרי הגומלין בין הילד לבין הוריו הם הדדיים - לילד זכויות ועל הוריו מוטלת האחריות למימושן.


סעיף 4 לאמנה מטיל על המדינות שהן צד לה את האחריות לנקוט בצעדים, תחיקתיים, מנהליים ואחרים על-מנת לעגן את זכויות הילדים.

לפיכך, המדינה מחויבת לבטל את כל החסמים הטכניים הקשורים לנושא זה ולספק את כל המידע לשני ההורים באופן שווה, כך שלשני ההורים תהיה אפשרות לעמוד באחריותם ההורית כלפי ילדם.

המטרה בהצעת החוק היא להבטיח את זכויות הילדים ולקיים את חובתה של המדינה כלפי הילדים. ולכן, מוצדק שהמדינה תשלח תכתובת כפולה לכל ההורים שגרים בנפרד. כמות דברי הדואר היא מועטה ביותר, עלותה שולית ומשלוח הדואר לשני בתי ההורים יתרום בצורה משמעותית לקידום האחריות ההורית המשותפת. חיזוק הקשר של שני ההורים עם ילדם יחסוך הרבה כסף על מאבקים ועל זמן שיפוטי. מעבר לכך, מחקרים פסיכולוגיים עדכניים מראים שילדים ללא נוכחות אב הם קבוצת סיכון מובהקת להידרדרות לפשיעה ולמעמסה כספית אדירה על המדינה.
כוונת נוסח הצעת החוק המקורית הייתה בסיסית ופשוטה: לפתור את הבעיה הטכנית הקיימת כיום בקובץ הנתונים של משרד הפנים ולדאוג לכך ששני ההורים יקבלו את כל המידע, באופן אוטומטי, כל אחד לכתובתו.
תיקון נוסח הצעת החוק:

לצערי הרב, הצעת החוק בניסוחה הנוכחי, אינה מקדמת את חלוקת האחריות ההורית המשותפת. על-מנת לקדם מגמה חברתית זו, הפועלת לטובת הילד, ראוי שסעיף ב' בהצעת החוק יוחלף בנוסח הבא:

הוטלה על גוף המנוי בתוספת חובה על-פי כל דין, למסור להוריו של קטין מידע הנוגע לאותו קטין, ואחד מהוריו של הקטין אינו מתגורר עימו, ימסור הגוף את המידע גם לאותו הורה.




הנוסח הנוכחי של הצעת החוק, שגובש על-ידי משרד הממשלה השונים, בעייתי בשני מובנים:


הבעיה הרעיונית:

"(ב) מבלי לגרוע מהוראות סעיף קטן (א), לא יראה גוף ציבורי הורה כמי שהסכים לפעולת רעהו, אם קבל מאותו הורה הודעה בכתב לפיה אין לראותו כמי שמסכים לפעולת ההורה האחר".

מהבחינה הרעיונית, הנוסח הנוכחי אינו מקדם את רעיון חלוקת האחריות ההורית המשותפת ואינו מקדם את טובת הילד.

במליאת הכנסת הציג שר המשפטים, מר יעקב נאמן את הצעת החוק. "בחוק נקבעה חזקה לפיה מניחים שהורה הסכים לפעולת ההורה האחר כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר".

במילים פשוטות, כפי שהוסבר לי, החוק מבוסס על המציאות, לפיה רוב ההורים הגרושים מסכימים ביניהם מי יהיה אחראי לתחום כזה או אחר ולכן די ביידוע ההורה האחראי לאותו תחום, על סמך ההסכמה של ההורה האחר.

בראש ובראשונה אציין שיש בנוסח זה שינוי מוחלט מכוונת החוק של חברי הכנסת אשר הגישו וחתמו על הצעת החוק. הכוונה המקורית הייתה שהרשויות יהיו מחויבות לשלוח את כל המידע, באופן אוטומטי, לשני ההורים, כולל ואולי בעיקר להורים שלא ביקשו זאת, מתוך ראיית טובת הילד וזכויותיו כשיקול ראשון במעלה. לעומת זאת, בהצעת החוק הממשלתית, מוטלת החובה על ההורה לבקש את המידע לגבי ילדו, ובכך מקופחים ונפגעים ילדי כל אותם הורים שאינם מודעים לאפשרות זו או לחשיבות מעורבותם של ההורים בחיי הילד. הציפייה שכל אותם הורים גרושים יקומו, יתמודדו עם הביורוקרטיה הכרוכה בכך ויבקשו את זכותם החדשה היא הימור גדול, כאשר לצערי, נושא ההימור הוא טובת הילד.

על-מנת לדאוג לטובת הילד, כל הורה חייב לקבל את כל המידע לכתובת מגוריו. זאת זכותו הבסיסית ורק כך יוכל ההורה גם למלא את חובתו כהורה לילדו.

כחברה, אסור לנו להניח או לקוות שיש הסכמות בין ההורים. מי שמכיר את המציאות בשטח, מבין שזאת הנחה פרועה ולא מציאותית. לצערנו, מספר הילדים להורים גרושים הוא רב ביותר ועלינו כחברה מוטלת האחריות לדאוג לכולם, גם לאותם ילדים שלהוריהם, אחרי הגירושין, יש ויכוחים ואי הסכמות.

החיבור בין קבלת מידע לגבי הילד לבין הסכמה ושיתוף בין הורים הוא חיבור מלאכותי ואינו ממין העניין ועלול להיות גורם מרתיע מהגשת בקשה כזו או גורם להסלמת סכסוכים בין ההורים. הקישור בין שני הנושאים הוא עוולה גדולה שמוצעת כעת למחוקק. שאלת הסכמה במצב פירוד היא שאלה גדולה וחשובה, אבל חובת הרשויות לשלוח מידע להורים אינה קשורה בה כלל ויש חשש שהחיבור בין שני הנושאים אינו פועל לטובת העניין. לפי המוצע בהצעת החוק הממשלתית, הורה שמבקש לקבל מידע מבית הספר, או מכל גוף אחר, יצטרך לפנות לאותו גוף ולהודיע שאינו מסכים ואינו משתף פעולה עם ההורה השני. זו גישה בלתי נכונה, שמעוררת קונפליקט שלא לצורך. כל הורה זכאי לקבל את המידע לביתו שלו, גם אם יחסיו עם ההורה השני תקינים.

יחד עם זאת, במידה והמחוקק מחליט לשלוח מידע רק לאבות המבקשים זאת במפורש, מסיבה זו אחרת שכרגע איני יכול להבינה, אנא, שהחוק יגיד את זה בלבד. ללא חיבור מיותר לנושא ההסכמה בין ההורים.

אציין שזכותו של הורה לפנות לרשות ולהודיע שאינו מסכים עם פעולת ההורה האחר נקבעה כבר בחוק המקורי משנת 1962, ואין שום חידוש ואף לא צורך בס"ק ב' לחוק זה.


מעבר לכך, גם באותם מקרים בהם יש הסכמות, הצעת החוק אומרת שלכל הורה יש את הזכות לפנות ולבקש את כל המידע, אך בעצם מעמידה את אותו הורה שהילד רשום בכתובתו (ב 95% מהמקרים זאת האם), אשר מקבל באופן אוטומטי את כל המידע הקשור לילדו שלו, ללא צורך בבקשה מיוחדת, כהורה סוג א' ואת ההורה השני, כהורה סוג ב' !

בנוסף, בדרך המוצעת, הופכת האם, שכיום מקבלת את כל המידע באופן בלעדי, למעין שירות דיוור שעליו מוטלת האחריות להעביר את המידע שהתקבל לאב. האם זאת התפיסה החברתית שאנו רוצים לקדם? האם מעניקה שרותי דיוור לאב?

מהבחינה המעשית, למי יפנה אותו הורה סוג ב' המעוניין למלא את חובתו כהורה ולדאוג לילדו שלו על-מנת לקבל מידע בסיסי זה? לכל גוף וגוף באופן פרטני? לגן, בית הספר יסודי, בית ספר תיכון, קופת חולים, צבא, רשות מקומית? ואיך זה יבוצע מהבחינה הטכנית, בכל גוף יהיה אחראי לנושא אשר יקבל את כל אותן אלפי פניות בשנה?

על-מנת לפשט נושא זה ובעיקר על-מנת באמת לדאוג לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת, ברירת המחדל של החוק חייבת להיות הפוכה מהנוסח המוצע בשלב זה. ברירת המחדל צריכה להיות כזאת ששני ההורים שבחרו לא לגור יותר יחד, יקבלו, באופן אוטומטי, את כל המידע הנוגע לילדם, כל אחד לכתובת מגוריו.



הבעיה הטכנית:

"(ג) היה על גוף ציבורי למסור מידע להורה, על-פי הוראות כל דין, וקיבל אותו גוף הודעה כאמור בסעיף קטן (ב), ימסור את המידע לכל אחד מהוריו של הקטין".

הצעת החוק אינה פותרת כלל את אותן בעיות טכניות הקיימות כיום, אשר אינן מאפשרות מסירת מידע זה לבתי שני ההורים.
תפקידה של המדינה הוא להוריד את החסמים, אותם חסמים המונעים מהורים גרושים לממש את זכותם וחובתם ההורית לילדם:

כיום, דברי דואר רשמיים, מטעם גופים שונים, נשלחים, בטעות, רק לכתובת המגורים של אחד ההורים. למה בטעות? כל ילד שהוריו חיים בנפרד, מתגורר להלכה בשני בתים, בבית אימו ובבית אביו, ללא קשר לחלוקת הסדרי הראיה או לסוג הסכם הפרידה של ההורים.

א. רשויות מקומיות: כיום, כל הרשויות המקומיות שולחות מידע, כגון מכתבי רישום ושיבוץ למוסדות החינוך, רק לכתובת הורה אחד. מצב זה, מעבר להיותו לא חוקי, פוגע באפשרות שני ההורים להיות מעורבים בכל הקשור לילדם ומונע מההורים למלא את חובתם ההורית לילדם. בנספחים, מצורפים לעיונכם מכתבים מעיריית באר שבע ועיריית אשקלון, המסבירים את הבעייתיות בנושא זה.


ב. משרד החינוך:

"יציבות והמשך הקשר של הילד עם שני הוריו. מעורבותם של שני ההורים בחיי ילדיהם לאחר הגירושין, מהווה גורם משמעותי בשמירה על יציבותם וביכולת הסתגלותם למצב החדש. בשל כך, מוטלת עלינו האחריות לערב את זוג ההורים בכל היבט בחיי הילד בביה"ס, לרבות באותם מקרים בהם אחד ההורים לא ביקש להיות מעורב, וזאת מתוך דאגה לצרכי הילד ולבריאותו הנפשית". (ציטוט מאתר משרד החינוך).

כיום, מכתבים הנשלחים להורים ממערכת מנב"ס, מערכת המחשוב של משרד החינוך הנמצאת בכל בית ספר, נשלחים באופן אוטומטי רק לכתובת הורה אחד (לרוב האם) ואילו ההורה השני (האב) "יזכה" לקבל את המידע, לגבי ילדו, רק אם יבחר להתמודד עם הביורוקרטיה המעצבנת, יבקש ואף יצליח (מניסיון אישי זה לא תמיד קל) להביא לכך שמזכירת בית הספר תוסיף את פרטיו למערכת המחשוב.

לאמא באופן אוטומטי, לאבא רק אם יש בקשה מיוחדת של האב. האם זה הגיוני? זאת טובת הילד? האם כך מקדם משרד החינוך את דאגתו לצרכי הילד? את חלוקת האחריות ההורית המשותפת בישראל?

לצערי הרב, משרד החינוך מסרב לעמוד בלשון החוק ובעיקר אינו עומד בדברים המופיעים באתר המשרד המדברים על מחויבות בסיסית לדאוג לצרכי הילד, בהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד.

האב, מעצם היותו הורה לילדו, חייב לקבל את כל המידע מהרשות המקומית, מבית הספר ומכל גורם אחר, באופן אוטומטי, כברירת מחדל, כך שיוכל למלא את חובתו החוקית לדאוג לילדו.

שורש הבעיה למצב הנוכחי הוא משרד הפנים, המעביר, בהתאם לחוק, קובץ נתונים לכלל הרשויות והמוסדות השונים, כאשר הבעיה היא שקובץ נתונים זה הינו חלקי ומכיל בטעות רק כתובת מגורים אחת לגבי כל ילד. קובץ נתונים חלקי זה, גורם ל"גרורות" בכל הקשור לשליחת מידע להורים החיים בנפרד.

כאמור, הנוסח הנוכחי של הצעת החוק, אינו פותר כלל את אותן בעיות טכניות הקיימות כיום ולכן, כל אותם גופים אשר יתבקשו לשלוח את המידע לשני בתי הילד, פשוט לא יוכלו לעמוד בחובתם זו!



בדוח מבקר המדינה ה 35, דוח שנתי לשנת 2008, תלונה 50 עמוד 245, התייחס משרד מבקר המדינה לנושא אי מסירת כל המידע לשני ההורים :

" בעקבות הבירור החליטו נציגי השלטון המקומי ומשרד החינוך כי הגופים הנוגעים בדבר ייערכו לביצוע שינויים טכניים שיאפשרו לשלוח את המידע בדואר מהרשות המקומית לשני ההורים".

לצערי, למרות ההתחייבויות של מרכז השלטון המקומי ומשרד החינוך, הנושא טרם טופל.


על-מנת לפתור את הבעיה הטכנית מן השורש, יש להוסיף לנוסח החוק הנוכחי תיקון לחוק מרשם האוכלוסין, כך שלכל ילד שהוריו אינם חיים יחדיו, ירשמו, בהתאם למציאות חייו של הילד, שתי כתובות מגורים.

תיקון חוק מרשם האוכלוסין בחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה, בסעיף 2 (א), אחרי פסקה (11א) יבוא: "(11ב) מען הורה של תושב קטין, שאינו מתגורר עימו;".

במידה ולמשרד הפנים יש פיתרון אחר, נוח יותר, אשר יפתור את הבעיה הטכנית הקיימת כיום, אפשר כמובן לבחון גם אותו.


קופות החולים:

א. כרטיס מגנטי לכל הורה: בעקבות פנייתי למשרד הבריאות, נפתרה לאחרונה בעיית "זכות" ההורים לקבל מקופת החולים כרטיס מגנטי, כרטיס אישי לכל הורה. בעקבות פנייתי יצא חוזר חדש של משרד הבריאות, המחייב את קופות החולים להנפיק כרטיסים כפולים להורים, במקרה בו ההורים, נשואים או גרושים, מבקשים זאת. עדיין, ההורה הגרוש צריך להיות מודע לחוזר ולבקש כרטיס כפול וזה כמובן לא תורם לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת! הנפקת כרטיסים כפולים מראש, לכל זוג הורים שנולד להם במזל טוב ילד, תפתור בעיה זו ואף תקל על הורים נשואים, שנושאים ביחד בנטל המטלות ההוריות כמו ביקור אצל רופאים.

ב. "חשבון" הילד באתר האינטרנט של קופת החולים: בנושא זה אני מביא לדוגמה את קופת חולים "מכבי" אליה משתייך בני יקירי. כיום, מסיבות טכניות, בניגוד גמור להוראות החוק ובניגוד לטובת הילד, קופת החולים אינה מאפשרת לשני ההורים גישה חופשית ומלאה לחשבון האינטרנט של הילד באתר האינטרנט של קופת החולים. הגישה ניתנת כיום רק להורה אחד, אותו הורה שיבקש זאת ראשון ויקבל סיסמא אשר תאפשר לו גישה לחשבון ילדו. ההורה השני, לאחר שכבר ניתנה סיסמא להורה הראשון, לא יקבל גישה לחשבון זה, אלא אם כן ההורה הראשון יסכים לחלוק עמו את הסיסמא. להזכירכם, מדובר בהורים גרושים שלרוב אינם משתפים פעולה. קצת אבסורדי, אך זהו המצב כיום.

האם תחרות זו מקדמת את יחסי ההורים? את טובת הילד? את חלוקת האחריות ההורית המשותפת? טוב יהיה אם משרד הבריאות יפעל גם הוא לקידום חלוקת האחריות ההורית המשותפת, הן בקרב הורים נשואים והן בקרב הורים הגרים בנפרד.


לסיכום:

כוונת נוסח הצעת החוק המקורית הייתה בסיסית ופשוטה: לפתור את הבעיה הטכנית הקיימת כיום בקובץ הנתונים של משרד הפנים ולדאוג לכך ששני ההורים יקבלו את כל המידע, באופן אוטומטי, כל אחד לכתובתו.

הצעת החוק, בנוסח הנוכחי, אינה פותרת בעיה טכנית זו וכל עוד משרד הפנים לא יעביר לגופים השונים קובץ מלא, עם כתובות שני ההורים, הנושא לא ייפתר מן השורש ותמיד יהיו "גרורות" לנושא כאוב זה.

לטעמי, במטרה לקדם את נושא האחריות ההורית המשותפת, החוק בניסוחו הסופי, חייב להביא לכך שברירת המחדל בנושא מסירת מידע לשני ההורים על-ידי הגופים השונים, תהיה כזו ששני ההורים יקבלו, באופן אוטומטי, כל אחד לכתובתו, את כל המידע בנוגע לילדם.