אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני עומד כאן על הדוכן הזה ומתקשה לעכל את הרגע. אני חושב על אותו ילד קטן, מגמגם, שנולד בעיר קפואה במחוז נידח בסיביר והגיע לרגע הזה. אני חושב על הילדות בצל השבר הגדול של פירוק ברית המועצות, בצל המשבר הכלכלי, על החנויות הריקות, על חוסר הוודאות שעטף אותנו בכל רגע. אני חושב על הוריי היקרים מריה וניקולאי, על אחותי הבכורה מרינה, שדאגו להעניק לי את המעטפת החמה בתנאים בלתי אפשריים.
