ראש אגף כוח אדם (אכ"א), אלוף מוטי אלמוז, הדיח ללא הצדקה מינימלית את מפקד המשטרה הצבאית החוקרת (מצ"ח) בבאר שבע, רב-סרן גלעד פרנקן - והרמטכ"ל, רב-אלוף אביב כוכבי, אישר את ההחלטה בלא כל הנמקה. למעשה, מדובר היה בניסיון למצוא בכל מחיר קצין שניתן יהיה להטיל עליו את האחריות להתאבדותו של סמל ניר לובטון בינואר 2019. כך קובעת (17.1.21) שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, ארנה לוי, בהתערבות נדירה מאוד של בית המשפט הליכי המשמעת והפיקוד בצה"ל.

לובטון, לוחם חי"ר בחטיבת גבעתי, התאבד יומיים לאחר ששני רכזי מודיעין במצ"ח באר שבע ניסו לגייס אותו כמקור - דבר שהכניס אותו ללחץ כבד ולדיכאון, שהסתיימו במותו הטראגי. החקירה העלתה, כי הרכזים חרגו מן הפקודות בכך שלא דיווחו למפקדיהם על מצוקתו הנפשית הניכרת לעין של לובטון והם הועמדו לדין. החוקרים לא הצביעו על פגם כלשהו בהתנהגותו של פרנקן ביחס למותו של לובטון ובתפקוד היחידה בכלל. להפך: באותו שבוע ממש, הוא הזכיר לרכזי המודיעין שעליהם לדווח לו ולקצין המודיעין על כל אירוע חריג הנוגע למקור אפשרי, כולל נטיות אובדניות.

גם שלושה תחקירים פיקודיים לא מצאו כל פגם בהתנהלותו של פרנקן; הוא פעל על-פי כל הנהלים ואף מעבר להם, הן סביב עניינו של לובטון והן לאורך שירותם של שני רכזי המודיעין, ואף זכה לשבחים על טיפולו באירוע לאחר שדווח על העדרו של לובטון. בחודשים שלאחר האירוע קודם פרנקן בתפקידו, נועד לקבלת דרגת סגן-אלוף, וזכה לשבחים רבים.

בחודש מאי אשתקד זימן אותו אלמוז, הודיע לו שהוא רואה בו את האחראי למותו של לובטון והודיע שבכוונתו להדיחו מיידית מצה"ל. פרנקן נטל ייצוג משפטי, הוא זומן לשימוע בנימוק ש"לא מימשת את אחריותך הפיקודית הבסיסית ואף רחוק מכך", ואלמוז החליט להדיחו ממצ"ח ומכל תפקיד פיקודי ולעכב את קידומו במשך שש שנים. כוכבי אישר את ההחלטה, עוד לפני שניתן לפרנקן לממש את זכות הערעור בפניו; חודשיים מאוחר יותר הוא דחה את ערעורו של פרנקן, והוא פנה לבית המשפט.

לוי אומרת: "אני סבורה שמדובר במקרה חריג בו נדרשת התערבות בית המשפט בהחלטה המינהלית, כיון שזו אינה עומדת במבחני הסבירות, אינה נשענת, ולו באופן מינימלי, על תשתית עובדתית וראייתית התומכת בה, מתעלמת מעובדות רלוונטיות רבות ומעמדת כל הגורמים המקצועיים ואינה מידתית. ההתרשמות העולה היא, למרבה הצער, כי נעשה מאמץ 'בכל מחיר' למצוא, כמטרה שסומנה בשיהוי רב ובשרירות, אחראי נוסף לאירוע הכואב והטראגי, מעבר לשני רכזי המודיעין שהיו מעורבים אישית באירוע, ובלבד שיהיה זה מישהו בדרגה בכירה יותר מהם.

"עיון בהחלטות מושא העתירה מול העובדות והראיות המנהליות ומול מסקנות כל הגורמים המקצועיים והפיקודיים שבדקו וחקרו האירוע מלמד על פער עצום ולא מוסבר ביניהן. איסוף העובדות, הוא השלב הראשון אותו יש לעבור טרם קבלת ההחלטה המנהלית, בוצע כהלכה, באמצעות מספר ועדות וצוותי חקירה ובדיקה שחקרו האירוע.

"אלא שההחלטה אינה תואמת את העובדות שנאספו ואת ממצאי אותם גופים שחקרו האירוע. לא ניתנה כל הנמקה מדוע הוחלט לקבל החלטה הסוטה מממצאי ומסקנות גופים אלו. העובדות והראיות בתיק זה אינן יכולות, ולו בדוחק, לבסס את ההחלטות ודומה שלא בכדי ההחלטות נוסחו באופן כללי ואינן מפרטות התשתית העובדתית הקונקרטית עליהן הן נסמכות. דומה שההחלטה להדיח את העותר מתבססת על תחושה סובייקטיבית וכעס על עצם האירוע, בהתעלמות מוחלטת מהעובדות הרלוונטיות ומכל התחקירים וועדות הבדיקה שמונו".

אלמוז קיבל את החלטתו בבהילות - 16 חודשים לאחר האירוע - ובלא הנמקה כלשהי. "לא הוסבר מהי התשתית העובדתית עליה נסמכת ההחלטה. המילים המוטחות בעותר שוב ושוב הן כלליות, בבחינת סיסמאות ומסקנות ערטילאיות בלבד: אי-מימוש אחריות פיקודית, העדר הליכי פיקוח ובקרה, אווירה שאפשרה לתקלה לצמוח, נורמות פסולות ועוד מסקנות כלליות. לא פורטו מעשים קונקרטיים, שנמצאו במסגרת שלב איסוף העובדות, אשר מבססים מסקנות כלליות אלו ביחס לעותר".

ההנמקות היחידות שנתן אלמוז היה "אווירה" ביחידה והעדר "הליכי בקרה ופיקוח" מצידו של פרנקן. לוי מגיבה: "הנמקות אלו, לא רק שאינן נתמכות בראיה מנהלית כלשהי, אלא שהן מנוגדות באופן בולט לכל הראיות והנתונים הרלוונטיים שעמדו, או היו צריכים לעמוד, לפני המשיב, ובמיוחד מנוגדות לכל התחקירים וממצאי הבדיקות שנערכו בצבא על-ידי הגורמים השונים, לרבות הגורמים המקצועיים בחיל המשטרה הצבאית. החלטת ההדחה מתעלמת ומאיינת, למעשה, את ממצאי כל ועדות החקירה והבדיקה שפעלו בכל התחומים הרלוונטיים, אף מטעמו של ראש אכ"א עצמו, באופן יסודי ומעמיק, אספו ראיות, שמעו עדים, בחנו הנהלים, קבעו מסקנות והמליצו המלצות. התעלמות זו נעשתה ללא כל נימוק והסבר, באופן שרירותי ולקוני, בבהילות ולאחר שיהוי רב, באופן המעורר אי-נוחות רבה".

עד להתאבדותו של לובטון לא היו שום אירועים חריגים במצ"ח באר שבע ולא היה שום מקרה בו פרנקן פעל שלא כהלכה. אין בדל של ראיה לגבי "אווירה" של זלזול בנהלים ובחיי אדם ביחידה או לגבי תרבות יחידתית בעייתית. פרנקן פעל בהתאם לכל ההנחיות שחלו באותה עת. הכשרתם של שני רכזי המודיעין הייתה תקינה לחלוטין. לוי מסכמת:

"ההתרשמות היא כי מדובר באירוע נקודתי וחד-פעמי, שלא ניתן לקשור אותו להתנהגות העותר או למחדל כלשהו מצידו או לדפוסי פעולה קודמים ביחידה. לא ניתן לקבוע כי היו פעולות אותן היה על העותר לנקוט כמפקד היחידה שלא ננקטו על ידו. הראיות המינהליות אינן יכולות לבסס את החלטת המשיב [כוכבי]. ההחלטה מבוססת, למעשה, רק על כך שהעותר היה באותה העת מפקדם של שני רכזי המודיעין והאירוע ארע 'במשמרת שלו' מבלי שנמצא פגם כלשהו בהתנהלותו ומבלי שנמצא יסוד סביר להחלטה זו.

"נקיטת אמצעים כה קשים וחמורים כנגדו רק בשל כך, תוך התעלמות מכל התחקירים שנערכו, אינה סבירה, אינה מידתית ואינה מתיישבת עם שיטתנו המשפטית, ודומה שאף לא עם ערכי צה"ל והמסר אותו ראוי להעביר למפקדים בצה"ל. הפער העצום בין העובדות, התחקירים המקצועיים והפיקודיים והתנהלות העותר העולה מהראיות ובין ההחלטה, מעלה סימני שאלה רבים שלא הופגו". במצב זה, היה כוכבי חייב לנמק את החלטתו - והוא לא עשה זאת.

לבסוף מעירה לוי: "נקיטת צעדים כה חמורים כנגד העותר בנסיבות בהן לא נמצא כל אשם בהתנהגותו עשויה להעלות שאלה נוספת - מדוע לעצור רק בעותר, קצין לא בכיר, שעשוי דווקא להיחשב ה'ש"ג' בענייננו. הרי כפי שהאירוע קרה ב'משמרת' שלו, האירוע ארע גם ב"משמרת" של מפקדים בכירים ממנו, בכל הדרגים, לרבות גורמים שהיו אחראים באופן רוחבי בצבא לכל נושא איתור, גיוס והפעלה של מקורות במצ"ח, נושא שנמצא שיש לשפרו במסגרת דוח צוות המודיעין ודומה שהוא הקושי העיקרי העולה מהאירוע הטראגי". היא ביטלה הן את החלטתו של אלמוז והן את החלטתו של כוכבי. את פרנקן ייצגו עוה"ד שלמה ציפורי ואריאל חברון, ואת כוכבי - עו"ד תמר שריאל.