איתן זילביגר, שהיה מנכ"ל חברת דלק תעשיות ולאחר מכן מנכ"ל חברת אקוסול, נושא באחריות פלילית אישית לתאונה בה נפצע קשה פועל בשנת 2013. אחריות דומה מוטלת על אבישי הרט, שהיה סמנכ"ל החברה. כך קובע (25.1.21) שופט בית משפט השלום ברמלה, הישאם אבו-שחאדה. הוא גם מציין, כי לכאורה החברה ביצעה עבירות מס כאשר העסיקה קבלן משנה כנגד חשבוניות פיקטיביות.

דלק תעשיות, לשעבר דלקול, הוקמה בשנת 1951 והיא מייצרת ומייבאת שמני תחבורה, שמני תעשיה, חומרי סיכה (גריז), נוזלי קירור ועוד. עד דצמבר 2017 היא הייתה בשליטתו של יצחק תשובה, ואז נמכרה לאחים מיקי דיין ואבי דיין (בעלי חברת פטרו-טק) תמורת 62 מיליון שקל. החברה הורשעה גם היא, וכך גם יאיר יחיאל שהיה יועץ הבטיחות שלה וראובן מתוק שהיה קבלן התחזוקה שלה במשך שנים.

התאונה התרחשה באוקטובר 2013, כאשר הוחלף גג האסבסט של מחסן החברה. דלק תעשיות התקשרה לביצוע העבודה, באמצעות מתוק, עם חברת מקור הפחים - למרות ששניהם לא היו בעלי רישיון לביצוע עבודות כאלו. העבודה תוכננה ובוצעה בניגוד לנוהלי הבטיחות, והובילה לפציעתו של הפועל מאג'ד אבו-גאנם: הוא נפל מגובה של שישה מטרים לרצפת הבטון, נפגע בראשו, איבד את הכרתו, אושפז למשך חודשיים, עבר שיקום של חצי שנה ונותר נכה ב-100%.

אבו-שחאדה הטיל על כל המעורבים אחריות לגרימת חבלה ברשלנות, עבירה שהעונש המירבי עליה הוא מאסר של שנה. אבו-שחאדה דחה את גרסאותיהם של זילביגר והרט בנוגע לנסיבות התאונה, בקובעו שהן בלתי אמינות וקיבל את גרסתו של מתוק, בנותנו 12 נימוקים לכך. ביניהם: העסקתה של מקור הפחים כנגד חשבוניות פיקטיביות והניסיון להסתיר עובדה זו; רשלנות רבתי והתנהגות קלוקלת בדמות הבחירה במתוק למרות שכאמור הוא לא היה מורשה לביצוע עבודות אלו; יצירת גרסה מתואמת של השניים בדיעבד; הפרת דיני בטיחות העבודה שנעשתה בידיעתם; והזלזול של הרט בבטיחות עובדיו של מתוק.

כאמור, אבו-שחאדה מצביע על עבירות מס שביצעה דלק תעשיות, תוך ביצוע רישום כוזב בספריה. מקור הפחים הייתה למעשה חברת קש, אשר סיפקה חשבוניות פיקטיביות למתוק ולדלק תעשיות, ויצרה רישום כוזב כאילו אבו-גאנם היה עובד שלה בעוד שבפועל הוא היה עצמאי. היה זה "חלק אינטגרלי ממנגנון החשבוניות הפיקטיביות לרמיית שלטונות המס", קובע אבו-שחאדה. הוא מציין שמדובר בעבירות שהעונש המירבי עליהן עשוי להגיע לשבע שנות מאסר, ומזכיר שזילביגר והרט נושאים לכאורה באחריות אישית לביצוען. הוא נמנע מלהרשיע את המעורבים בעבירות אלו, משום שלא נחקרו עליהן, וגם מדגיש שאינו מנחה את רשות המיסים כיצד לפעול בעקבות פסק דינו.

בנוגע לאחריות לתאונה אומר אבו-שחאדה, כי היא נובעת מפיקציות משפטיות שקובע החוק, ואשר תוצאתן היא שכל המעורבים - החל מזילביגר וכלה בפועלים - נחשבים לעובדים של דלק תעשיות ואילו המנהלים, מתוק ויחיאל נושאים באחריות אישית לתאונה. "אף אחד מהנאשמים שבפני לא יכול לצאת פטור מאחריות בעבירת הרשלנות. תמיד תהיה רשת של 'חובת זהירות מושגית' (שמקימה חובת זהירות קונקרטית) או רשת של 'פיקציה משפטית' שבה ייתפס ומכוחה תוטל עליו אחריות". מתוק נבחר לבצע את העבודות למרות שלא היה מוסמך לכך, זילביגר והרט אישרו זאת וכך "נולד 'החטא הקדמון' שהוליד את עבירת הרשלנות בתיק שלפני וגם את כל 'החטאים' הנלווים בתחום ההפרה של דיני הבטיחות בעבודה".

אבו-שחאדה מסכם: "קיים קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי בין הנפילה לבין ההפרה של חובות הזהירות השונות שכל אחד מהנאשמים נושא על כתפיו. מתקיים היסוד העובדתי והיסוד הנפשי של עבירת הרשלנות". הוא דחה את טענותיהם של הנאשמים בדבר אשם תורם של אבו-גאנם ובדבר מחדלי חקירה. את המדינה ייצגה עו"ד שחף קליימן-שמעוני, את זילביגר ייצג עו"ד שמעון וייס, את הרט ייצג עו"ד ארז אבוהב, את יחיאל ייצגה עו"ד מאירה אזרד, את מתוק ייצג עו"ד גבי שחר, ואת דלק תעשיות - עו"ד יניב אסתרין.