המועמדת של ליברמן לכנסת שיקרה לביה"ד ופגעה בלקוחתה

בית הדין הרבני הגדול מתח בחודש אפריל 2019 ביקורת חסרת תקדים על התנהלותה של עו"ד בתיה כהנא-דרור, וקבע שהיא פעלה לקידום מטרותיה האישיות על חשבון האינטרסים של הלקוחה שייצגה. בעקבות אותה ביקורת, שלחה כהנא-דרור לתקשורת פסק דין אסור בפרסום, במטרה להקטין את הפגיעה במוניטין שלה. אביגדור ליברמן הודיע היום (יום ג', 2.2.21), כי כהנא-דרור תשובץ במקום ה-12 ברשימת ישראל ביתנו לכנסת ה-24.

פסק הדין בבית הדין הגדול ניתן בידי הרב אליעזר איגרא, הרב אהרון כץ והרב שלמה שפירא - שלושתם אנשי המחנה הדתי-לאומי ולא נציגים של המחנה החרדי, כך שמדובר בהרכב המתון ביותר של בית הדין הגדול. הם אמרו: "באת כוחה של האישה - קרוב לוודאי כי מטרתה העיקרית אינה בראש ובראשונה טובת האישה, אלא המלחמות העקרוניות שהיא מנהלת נגד בתי הדין הרבניים. לצערנו, בהתנהלותה חסרת הגמישות והרגישות, מייעצת באת-כוח האישה לאישה עצות אשר למעשה מנציחות את עיגונם של האישה המסכנה ושל הבעל המסכן אף הוא".

בית הדין קבע בין היתר, כי דבריהן של האישה ושל כהנא-דרור מוכיחים שלא נאמרו בתום לב, אלא היו ניצול של העדר הבעל מן הדיון כדי להעלות טענות שקריות. השקרים היו בטענה שהאישה לא שמעה דבר מן הבעל מאז עזב את הארץ, בטענה שהיא מוכנה לקבל את הגט והוא המעגן, בטענה כאילו לא ידעה על המתרחש בתיק, בטענה כאילו הסכם משנת 2002 הוא חד-צדדי לטובת הבעל, ובעיקר - בטענה כאילו הבעל מעגן אותה מזה 25 שנה.

הדיינים הוסיפו, כי אינם יכולים להתעלם מהופעתה גסת הרוח והמבישה של כהנא-דרור בפני בית הדין האיזורי ומהטענות חסרות השחר שהטיחה בדייניו. לדבריהם, בית הדין האיזורי היה צריך לחייב אותה בהוצאות אישיות. כהנא-דרור מתהדרת בדאגתה לעגונות, אך בפועל מעשיה גורמים לעיתים - כמו בתיק זה - רק להנצחת העגינות, כתבו. "דברי באת-כוח האישה שהאישה מעולם לא סירבה לקבל גט, הם דברי שקר", כותב בית הדין הגדול. לדברי הדיינים, נראה שהאישה אינה מוכנה לוותר על תביעותיה כדי שיהיה בידיה כלי לאיום עתידי על הבעל. הם גם תוהים, מדוע - אם עגינותה כה מציקה לה - אין היא נוטלת את הגט ומשתחררת מן העגינות.

את חמשת העמודים האחרונים של פסק הדין ייחדו הדיינים לביקורת על כהנא-דרור. לדבריהם, כהנא-דרור מעלה דרישות בלתי סבירות ואינה מוכנה לוותר על תביעות הדדיות עתידיות, למרות שהבעל אינו בארץ והוא דל אמצעים. לכן מגיע בית הדין למסקנה, כי המטרה האמיתית של כהנא-דרור אינה לשחרר את האישה מעגינותה, אלא לנהל מאבק עקרוני נגד בתי הדין:

"האם המטרה - באג'נדות שמובילות עו"ד כהנא-דרור וארגון מבוי סתום - מקדשת את כל האמצעים?! האין הן נרתעות מלנהל את מלחמותיהן העקרוניות גם כשהדבר נעשה על גבה של אישה עגונה, כאשר הן מנציחות בכך את מצבה של העגונה - מרשתם - ללא גט, לדאבון לב, כנראה עד סוף חייה?! אישה שלטובתה הן היו אמורות לדאוג! מבלי להתייחס לתיקים אחרים שהתנהלו בפני בתי הדין הרבניים, אנו חשים בתיק זה כי כל 'מבוי' שנפתח להתרת העגונה - עו"ד כהנא-דרור דואגת 'לסתום' אותו. עורכת דינה בפרט והארגון העומד מאחוריה בכלל מלבים את שנאתה ומייעצים לה עצות אחיתופל שלא יועילו לרפא את שברה אלא ההפך, ינציחו לדאבון לב את עיגונה. חובתו המקצועית של בא-כוח לפעול לטובתו האמיתית של לקוחו ולהצילו, לפעמים אף מיד עצמו, דבר שלא נעשה במקרה שבפנינו".

כהנא-דרור אמרה בשעתו בתגובה, כי מדובר ב"פרסום מביש ושקרי של דוברות בתי הדין המתבסס על פסק הדין של בית הדין הגדול אשר תוקף אותי אישית, את האישה ואת הארגון מטעמו פעלתי, על ההישג של קבלת הערעור לחיוב גט לבעל הפרוד מאשתו למעלה מ-28 שנה". לטענתה, בית הדין קיבל את עמדתה ותוקף אותה כדי לתרץ את מחדלו-שלו בכך שלא פעל עד כה לשחרור האישה מעגינותה.

שבוע לאחר מכן שלחה כהנא-דרור לתקשורת פסק דין של בית הדין הגדול, שלטענתה הותיר אישה בעגינותה למרות שאחד העדים בחתונה היה פדופיל. היא אומנם מחקה את שמות הצדדים, אך בגוף פסק הדין לא היה כל היתר לפרסמו. החוק בנושא חד-משמעי ואינו מותיר שום מקום לספק: "ענייני משפחה... יידונו בדלתיים סגורות, אלא אם כן הורה בית המשפט לדון בעניין, כולו או מקצתו, בפומבי" - קובע סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט. סעיף 70 לאותו חוק קובע: "לא יפרסם אדם דבר על דיון שהתנהל בבית משפט בדלתיים סגורות אלא ברשות בית המשפט". על-פי אותו סעיף, מדובר בעבירה פלילית שהעונש המירבי עליה הוא שישה חודשי מאסר. בדיקת News1 העלתה, כי פסק הדין לא הותר לפרסום.