קבוצת מגה-אור, בראשות איש העסקים צחי נחמיאס, היא סופית הרוכשת של מניות השליטה בחברת דיסקונט השקעות. שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, דחה (יום ג', 9.2.21) את ערעורו של בעל השליטה היוצא בקונצרן אי.די.בי, אדוארדו אלשטיין, על החלטתו בנובמבר שעבר של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגן הנשיא חגי ברנר) לאשר את המכירה למגה-אור, כפי שהמליצו כונסי הנכסים של אי.די.בי (ראו קישור משמאל).

דסק"ש שולטת בחברות סלקום, נכסים ובניין, גב-ים ואלרון. מגה-אור תשלם 950 מיליון שקל עבור 70.4% ממניות דסק"ש ו-164 מיליון שקל עבור 12% ממניות נוספות של הקבוצה, שאינן משועבדות. אלשטיין היה בעל השליטה בדיסקונט השקעות משנת 2014, אז רכש את החברה - שהייתה בהליך כינוס נכסיו של נוחי דנקנר - יחד עם מוטי בן-משה, ממנו נפרד מאוחר יותר. בשנים הללו הספיק אלשטיין להשקיע בחברה 3 מיליארד שקל. השקעותיו צפויות לרדת לטמיון באופן מוחלט, לאחר שאיבד את השליטה בה בשל אי-עמידתו בתשלומים למחזיקי האג"ח (שהונפקו בתקופת דנקנר).

בתחילת פסק דינו מציין גרוסקופף, כי אלשטיין הוא היחיד המערער על המכירה, בעוד היא נתמכת בידי כל יתר המעורבים - הנושים, כונסי הנכסים, הממונה על חדלות פרעון והרגולטורים. הוא גם מזכיר, כי בית המשפט העליון כמעט ואינו מתערב בהחלטות מסוג זה, משום שיש לייחס חשיבות רבה לעמדת הנושים, הצעד בוצע בידי כונסי הנכסים שהם אנשי המקצוע ואושר בידי בית המשפט שמומחיותו בנושא. על אלשטיין לחצות משוכה גבוהה במיוחד כדי להצדיק התערבות - אך נכשל בכך.

הטענה המרכזית של אלשטיין הייתה, שהצעתה של מגה-אור אינה חוקית משום שהיא יוצרת שלוש שכבות של שליטה בדסק"ש - בעוד חוק הריכוזיות מתיר שתי שכבות בלבד. גרוסקופף דוחה טענה זו, משום שמגה-אור הצהירה שבסופו של דבר תחזיק רק 29.9% ממניות דסק"ש. את היתרה היא תפיץ בבורסה ותמכור למספר משקיעים, שלא יהיה לה שום קשר איתם - ולכן היא לא תשלוט בדסק"ש וממילא לא תפר את חוק הריכוזיות. "כל עוד לא הוצגו ראיות לכך שכוונת הצדדים היא לבצע את החוזה בדרך פסולה (ובענייננו, לא רק שלא הוצגו ראיות כאלה, אלא שלצדדים תמריצים כבדי משקל שלא להפר את הוראות החוק, בהינתן הפגיעה שהדבר עלול לגרום לערך הממכר – דסק"ש), ומשנמצא כי אין בהצעה אי-חוקיות הטבועה בתוכנה, דין טענת אי-החוקיות להידחות", ממשיך גרוסקופף.

טענה שנייה של אלשטיין הייתה, כי מגה-אור לא חשפה את זהותם של מי שירכשו את המניות לצידה. גרוסקופף משיב: "מגה-אור היא המציעה היחידה המחויבת לתנאי ההצעה, היא היחידה המפקידה את הביטחונות והמתחייבת על תשלום מלוא התמורה, ועל כן לא נדרשה כלל על-פי טופס הצעה לנקוב בזהות גורמים/יחידים אחרים המשתתפים עימה בהצעה. אכן, לבקשת כונסי הנכסים פירטה מגה אור את זהותם של רוכשים פוטנציאליים שאיתם ניהלה שיחות מקדימות, וכן את מנגנון ההפצה באמצעותו בכוונתה לאתר רוכשים נוספים עבור יתרת המניות. ואולם הדבר נעשה רק על-מנת להניח את דעת כונסי הנכסים ביחס לאפשרותה לעמוד במנגנון הרכישה שהוצע על ידה, ללא שיהיה בכך הפרה של הוראות הדין. משסופקו הנתונים הללו, והניחו את דעת הנושים, כונסי הנכסים, הממונה, הרגולטורים ובית המשפט קמא כי המנגנון המוצע צפוי לפעול, ולאפשר את מימוש ההצעה, מה לנו כי נתערב בכך?".

עוד טען אלשטיין, כי העובדה שמגה-אור יכולה להפיץ את המניות לאחרים בעוד הוא לא קיבל אפשרות כזאת, פוגעת בעקרון השוויון. גרוסקופף אומר כי לאלשטיין היה ידוע מראש שאין המדובר בהליך הכפוף לדיני המכרזים וכי הכונסים רשאים לשנות את תנאי ההתקשרות. "אלשטיין עצמו נמנע מלמסור בהצעתו כי ירכוש את כל המניות, וממילא שמר גם הוא לעצמו את הזכות להפיץ את המניות לגורמים נוספים שבזהותם לא נקב. לפיכך נראה שבעניין זה, הפוסל במומו הוא פוסל (ככל שבמום מדובר)".

גרוסקופף מסיים: "המדובר בערעור, אשר כפי שהבהרנו בתום שמיעתו, דחייתו מתבקשת, ואינה מעוררת קושי. בית המשפט קמא נהג כפי שהיה עליו לנהוג, ואישר את ההצעה עליה המליצו לפניו פה אחד הנושים, כונסי הנכסים והממונה. את טעמי התנגדותו של אלשטיין דחה לגופם, בפסק דין מפורט ומדויק – דבר דבור על אופניו. אם מצאתי למרות זאת להרחיב ולפרט את טעמי החלטתנו, הרי שהדבר נעשה בשים לב למשמעויות הכלכליות של ההחלטה, ובמידה מסוימת, אף מתוך הבנה לצערו של מר אלשטיין על ירידת השקעתו העצומה בעסקי דסק"ש לטמיון".

השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הסכימו עם גרוסקופף. אלשטיין חויב בתשלום הוצאות בסך 50,000 שקל. את אלשטיין ייצגו עוה"ד אבי וינרוט, אריק מגידיש ו נתנאל לאופר; את הכונסים ייצגו עוה"ד רענן קליר, אופיר נאור ואלון בנימיני; את מגה-אור ייצגו עוה"ד גלעד וקסלמן, ניר רבר ודוד הלל; את הרמטיק, נציגת מחזיקי האג"ח, ייצגו עוה"ד עמית פינס ועומר זלצברג; ואת הממונה על חדלות פרעון - עו"ד אסף ברקוביץ.