הנוכל אמיר ברמלי ירצה עשר שנות מאסר בשל מרמה בהיקף של 340 מיליון שקל - אחת הגדולות בתולדות המדינה. כך קבע (יום ה', 25.2.21) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב.

כבוב הרשיע את ברמלי בקבלה במרמה בנסיבות מחמירות ובגניבה בידי מורשה בסך 340 מיליון שקל, וכן בהלבנת הון בשל הסתרת כספי המרמה ובעבירות ניירות ערך. מפסק הדין עולה, כי ברמלי ביצע הונאת פונזי קלאסית, בה שילם למשקיעים הראשונים מכספיהם של המשקיעים האחרונים. 240 מיליון שקל הועברו לחברת רוביקון שהייתה בבעלות ברמלי, ומשם - למתן הלוואות לחברות אחרות שלו ולמימון פעילות הפסדית שלו (ראו קישור משמאל).

קרן קלע גייסה מאות מיליוני שקלים ממאות משקיעים, ללא פרסום תשקיף כדין, תוך הבטחת תשואה חריגה על-ידי השקעות בסיכון נמוך, ותוך מסירת מצגים כוזבים בדבר אופי ההשקעה. ברמלי הבטיח למשקיעים, כי ישתמש בכספיהם ל"השלמות הון" בלבד למשך 72-48 שעות, אותן הגדיר כ"הלוואה לטווח קצר", המיועדת לשמש ביטחון לצורך קבלת אשראי מהבנק, בעבור "כל חברה שאין ביכולתה להעמיד הון עצמי או שווי נכסים במלוא ההיקף הנדרש על-ידי הבנק בתהליך אישור האשראי". בפועל, כאמור, הוא גנב את הכסף.

באוגוסט שעבר נעצר שוב ברמלי, בחשד שהוא מנהל תרמית פונזי נוספת. בעת הטיעונים לעונש במשפטו הנוכחי נחשף, כי הוא נעצר גם בחשד שניסה לסחוט את עו"ד וליד כבוב, בנו של השופט כבוב, בטענת כזב כאילו היו ביניהם קשרים עסקיים. כבוב דחה את בקשתו של ברמלי שיפסול את עצמו, בקובעו שמדובר במזימה שמטרתה להביא לפסילתו; נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות, דחתה את ערעורו של ברמלי.

כבוב אומר בגזר הדין: "מדובר בפגיעה חמורה ביותר בערכים המצויים בבסיס מערכת כלכלית מתפקדת, ובהם – שמירה על רכוש, אמון בין צדדים לעסקה, שוויון בין משקיעים, שקיפות, אמון בין חברה לנושאי המשרה בה ועוד. ברמלי עשה שימוש ציני ביותר באמונם של המשקיעים בקרנות קלע, כמו גם באמונם של עובדי החברות שבשליטתו, כל זאת מטעמי בצע כסף, תוך התעלמות מוחלטת ממאות המשקיעים ששמו בו את אמונם. כל זאת, תוך ניסיונות ומאמצים להסתיר את מעשיו במטרה להמשיך ולהגדיל את מעגל קורבנותיו והיקף פגיעתו בהם. ברמלי בחר לבצע מרבית ממעשי המרמה באמצעות אחרים – שלא בידיעתם. זוהי נסיבה משמעותית לחומרא, שכן החטאת האחר וסיבוכו בפלילים מהווה אינדיקציה נוספת לחומרת המעשים ולנזקים שהביאו מעשיו של הנאשם.

"...מעשיו של ברמלי התאפיינו בתחכום ותכנון רב. כך, במשך שנים, פעל ברמלי באמצעות חברות שונות, כאשר רבות מהן לא נרשמו על שמו, כדי להטעות ולהונות מאות משקיעים. ברמלי פיתח שיטות שיווק רבות ומתוחכמות במטרה למשוך משקיעים רבים ואף קיים שיחות אישיות עם רבים מהם. כמו-כן, ברמלי פעל פעמים רבות באמצעות עובדיו, שלא ביודעין פעלו אף הם כחלק ממנגנון ההטעיה". כבוב קובע, כי הנזק שגרם ברמלי הוא במלוא הסכום שגנב, ודוחה לחלוטין את טענתו ולפיה חקירת רשות ניירות ערך נגדו היא שהביאה לקריסת עסקיו.

כבוב מדגיש: "על אף שלכאורה מדובר בעבירות כלכליות ומשכך הנזק בגינן הינו בדמות נזק כלכלי 'בלבד', יש לחזור ולהדגיש כי פעולותיהם של הנאשמים הביאו לפגיעה כלכלית במאות משקיעים. פגיעה כלכלית זו מגלמת בתוכה פגיעה נוספת – משמעותית – ביכולתם של קורבנות העבירה להעניק לעצמם ולבני משפחתם ביטחון, חינוך, בריאות, מגורים וחיים בכבוד. בבואו של הנאשם לייצר השקעה 'חסרת סיכון', ביקש הנאשם, הלכה למעשה, לסכן את הכספים אותם ביקשו המשקיעים לשמור מכל משמר – הכספים אותם שמרו, לעיתים משך עשרות שנים, כדי להבטיח את חייהם וחיי ילדיהם בכבוד וברווחה".

כבוב מוסיף: "לצד הפגיעה הקשה במשפחתו של הנאשם כפי שזו הוצגה על-ידי משפחת הנאשם באופן כנה ונרגש לפני; אינני יכול להתעלם מכך שברמלי עצמו בחר לערב את משפחתו בכך שבחר לרשום חלק משמעותי מהחברות בשליטתו על שם אשתו, כך גם נראה שימוש ועירוב נוסף של בני משפחתו בהשקעותיו, בהלוואותיו, במשיכות כספים שונות ועוד. גם בחירה זו של הנאשם עמדה לנגד עיני". עוד אומר כבוב, כי יש להביא בחשבון את שיקול הרתעת הרבים. הוא גם קנס את ברמלי ב-400,000 שקל.

רו"ח ישראל עופר, שהיה חשב הקבוצה וחתם על העברות כספים תרמיתיות, נדון למאסר על תנאי בן שמונה חודשים ולקנס של 50,000 שקל. כבוב דחה את בקשתו לבטל את הרשעתו, אך התחשב לקולא בכך שגם הוא היה קורבן להשפעתו של ברמלי, עבר זמן רב מביצוע העבירות, הוא לא גרם נזק כספי ועברו נקי. את המדינה ייצגו עוה"ד חנה קורין ויוני לבני, את ברמלי ייצגו עוה"ד גיא עין-צבי, לירן זילברמן ועמית זיו, ואת עופר - עוה"ד יוסף תמיר וליטל סמרה.