החברה הכלכלית של לשכת עורכי הדין רשאית לפטר את המנכ"ל, עו"ד פרי כהן. כך קובעת (יום א', 28.2.21) שופטת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, מירב קליימן, בדחותה את בקשתו של פרי לצו זמני נגד פיטוריו עד להכרעה בתביעתו נגד החברה. מההחלטה עולה, כי יש ממש בטענות הקשות של החברה ושל היו"ר, עו"ד ליאור שפירא, נגד פרי.

כהן מכהן בתפקידו מזה שנתיים, והוא טען ששפירא יזם את פיטוריו כדי לאפשר לו למכור את פעילותה בחברה בצורה חפוזה ותמוהה לחברת עודכנית ולהביא לסגירתה. לטענת כהן, הוא קיבל חברה שסבלה מגרעון של 9 מיליון שקל, ואילו כיום צפוי לה רווח של 2 מיליון שקל בשנה הקרובה. עם זאת, אחד הנספחים לתביעה הוא בקשה של כהן, מאוקטובר האחרון, שהלשכה תזרים לחברה 2.7 מיליון שקל כדי שתוכל לעמוד בהתחייבויותיה, שכן בקופתה מצויים 600,000 שקל בלבד (ראו קישור משמאל).

החברה טענה בתגובתה, כי כהן החמיר את מצבה בכך שהתנהל "בצורה קלוקלת ושערורייתית וגרם לגל תביעות נגדה מצד עובדים וכן להגשת בקשה לאישור תביעה ייצוגית בטענה להטעיית לקוחות". לדבריה, הוא אשם בכך שאיבדה את פעילות "המתמחה" - הכנה לבחינות ההסמכה. החברה ייחסה לכהן חתימה על הסכמים פיקטיביים עם ספקים שמעולם לא נתנו לה שירות כלשהו, וחתימה על הסכמי העסקה חריגים עם עובדים ובכללם ויתור על קניינה הרוחני. לטענתה, כהן הוביל אותה לשיתוק ולמצב כה חמור, עד שהייתה סכנה שתקרוס.

קליימן אומרת כי יש לראות את פיטוריו של כהן על-רקע מצבה הקשה של החברה, ומציינת שהוא לא הוכיח את טענתו כאילו שיפר אותו. היא לא השתכנעה שכהן חתם על חוזים פיקטיביים, אך עצם החתימה עליהם מעלה לכאורה תמיהות והיוותה נימוק מרכזי לפיטוריו. כהן חתם על חוזים שונים מאלו שאישר הדירקטוריון, ואשר העניקו לעובדים שכר גבוה יותר וכאמור גם את הבעלות בקניין הרוחני שייצרו תוך כדי עבודתם בחברה. בין היתר, חתם כהן על חוזים על שני ספקים שהבטיחו להם 25,000 שקל ו-45,000 שקל בחודש - בעוד הדירקטוריון אישר 15,000 שקל בלבד.

לגבי תוכניותיו של שפירא אומרת קליימן: "גם אם סבר המבקש כי שפירא שוגה בכל הנוגע לכוונותיו כלפי עתיד החברה, הרי שהדבר עדיין מצוי בגדר שיקול דעתו של הדירקטוריון ולכן אינו מהווה התנכלות אישית למבקש, כפי שניסה 'לצייר' זאת. נאמר בזהירות, כי להתרשמותנו הלכאורית נראה כי המבקש תופס את תפקידו באופן שגוי, שכן כמנכ"ל באפשרותו אומנם להביע דעתו בכל הנוגע לניהול החברה אולם בסופו של יום עליו 'להתיישר' עם הנחיות הדירקטוריון, אף אם הדברים אינם לרוחו". טענותיו של כהן ולפיהן שפירא פועל נגדו מטעמים אישיים, "נטענו בעלמא באופן שאינו נהיר וללא ראשית ראיה שתתמוך בהן".

קליימן ממשיכה ואומרת: "אם עד כה סברנו כי הטעמים לזימונו של המבקש לשימוע היו ענייניים ולא נבעו מהביקורת שהשמיע כלפי עו"ד שפירא, הרי שהדברים מקבלים משנה תוקף לאור האירועים שאירעו לאחר הזימון, שעל התרחשותם אין חולק בין הצדדים. כך, על-אף שהושעה מתפקידו (תוך תשלום שכר מלא) – המרה המבקש את פי הדירקטוריון הממונה עליו, עשה דין לעצמו והמשיך להתייצב במשרדי החברה, כאשר לדבריו נהג כאמור בשל ייעוץ משפטי שקיבל. לא זו אף זו, המבקש אף ערך בימים אלו פגישות עבודה עסקיות עם ספקים". כהן גם ויתר על זכותו לשימוע בכך שלא התייצב במועד אליו זומן, ולכן אין בסיס לטענה כאילו פיטוריו היו פגומים.

לדברי קליימן, קיים משבר אמון חריף בין כהן לבין הדירקטורים ובראשם שפירא, כאשר כהן נושא לפחות באחריות חלקית לקיומו בשל התנהלותו והתבטאויותיו. במצב זה, אין לאכוף על החברה להמשיך ולהעסיק אותו, במיוחד כאשר מדובר בעובד כה בכיר - וכן לנוכח העובדה שהוא הועסק כאמור שנתיים בלבד. "עלינו להציב לנגד עינינו את הפגיעה האפשרית בהמשך תפעולה וניהולה התקין של החברה לאור מצבה הכלכלי, המחייב קיום שיתוף פעולה מלא בין המנכ"ל לדירקטוריון, שיתוף פעולה שכפי שעולה מהראיות שהוצגו בפנינו בשלב זה הוא בלתי אפשרי, לאור היריבות העזה והמשקעים בין הצדדים. על כן המשך כהונתו של המבקש כמנכ"ל עלולה לשתק את פעילות החברה", היא קובעת.

כהן חויב בתשלום הוצאות בסך 12,000 שקל. נציגי הציבור קריסטינה פוליצר-מימון וחגי עינת הסכימו עם קליימן. את כהן ייצג עו"ד אייל מנחם, ואת החברה הכלכלית - עו"ד גדעון רובין.