חיליק טפירו ירצה חמש שנות מאסר ואמיר בירמן ירצה שלוש שנות מאסר, בשל הונאת פונזי בעשרות מיליוני שקלים שביצעו בשנים 2014-2012. כך קובע (יום א', 28.2.21) סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב. הם הורשעו במאות עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בעבירות מרובות של גניבה בידי מורשה ועבירות מרובות של עבירת מנהלים בתאגיד.

השניים פעלו במסגרת חברת ט.ב מתקדמים בכספים, אשר הוצגה כמשקיעה בפרויקטים של תמ"א 38 ובמתן אשראי חוץ-בנקאי. טפירו ובירמן הקימו את החברה בספטמבר 2012, והיא גייסה במשך שנה וחצי 80 מיליון שקל מ-500 משקיעים. טפירו גייס את המשקיעים באמצעות עובדי סוכנות הביטוח שנשאה את שמו, ואילו בירמן - עורך דין במקצועו - איתר עסקות להשקעת הכספים, נתן לחברה שירותים משפטיים וריכז את הניהול הכספי באמצעות משרדו. למשקיעים נאמר שהם מלווים כספים לחברה, תמורת תשואה מובטחת שהגיעה עד 23% לשנתיים. בפועל, השניים השתמשו ב-13.6 מיליון שקל מכספי המשקיעים כדי לשלם לקודמיהם (תרמית פירמידה/פונזי), והם נטלו לעצמם 7.5 מיליון שקל.

בדצמבר 2013 עברה הפעילות לבעלותו הבלעדית של טפירו, אשר המשיך אותה תחת השם "קרן אור". בארבעת החודשים שמאז ועד קריסת המרמה, המשיך טפירו לגייס כספים בטענה שהם יושקעו בתמ"א 38 ובאשראי חוץ-בנקאי. הוא גם הציג את הכלכלן שלמה מעוז, כאילו הוא הכלכלן של הקבוצה ואף עומד בראשה - למרות שהדברים היו כוזבים והפרסומים הופסקו רק בעקבות פנייתו של מעוז. בצורה זו גייס טפירו במרמה 39 מיליון שקל מ-245 משקיעים, מתוכם נטל 23 מיליון שקל לצרכים אישיים ועסקיים שלו.

כבוב קבע אשתקד בפסק הדין (ראו קישור משמאל), כי מעשיהם של טפירו ובירמן היו תרמיתיים ולא פעילות עסקית לגיטימית כפי שטענו. בניגוד למצגיהם של טפירו ובירמן - לא היו בטוחות לכספים שקיבלו. החברה השקיעה בפועל רק 50% מהכספים שגייסה, כך שפוטנציאל הרווחים היה נמוך. לקוחות רבים לא היו מבצעים את ההשקעה אילו ידעו מהו השימוש האמיתי בכספיהם, ודי בכך כדי להוכיח את המרמה. השניים גנבו 22 מיליון שקל מלקוחותיהם בתקופת הפעילות המשותפת - הסכומים ששימשו לתשלום ללקוחות קודמים ולצרכים אישיים. ואילו בתקופה בה פעל טפירו לבדו, שוב הוצגו ההשקעות כאילו מדובר בהלוואות ושוב נמסר ללקוחות שהם יזכו לתשואה גבוהה בסיכון נמוך. כאמור, טפירו השתמש ב-60% מן הכספים שלא למטרות להן נועדו.

בגזר הדין אומר כבוב, כי טפירו ובירמן ביצעו "מהלכים מתוחכמים ושקולים שנועדו לייצר תחושת שווא של ביטחון אצל משקיעי החברה". הנזק שגרמו לקורבנותיהם היה כבד משקל ולכן יש לייחס למעשיהם נסיבות מחמירות. "העבירות בוצעו מתוך בצע כסף – רצונם של הנאשמים להשיא את רווחיהם תוך העדפת האינטרס האישי שלהם על פני האינטרס של לקוחותיהם". לצד זאת מציין כבוב, כי טפירו הסתמך על חוות דעתו המשפטית של בירמן וביקש בהמשך לקבל חוות דעת ממשרד חיצוני ובעל מוניטין, בעוד בירמן התעקש שיהיה היחיד שיעניק את הייעוץ המשפטי.

טפירו פנה כאמור ללקוחות סוכנות הביטוח שלו, שהמשיכו לשלם לו פרמיות, ובסופו של דבר "'הלך לחפש מלוכה אך מצא אתונות' – הפך מבעלים של סוכנות שכזאת, שהייתה מושא לפניות לרכישה ושותפות בסכומי עתק; למי שאיבד את ביתו, את הסוכנות הביטוח שבנה ואת כל רכושו ולמעשה, שיעבד את עצמו לצורך החזר החובות לנושיו". טפירו אכן השתמש במחצית מן הכספים להשקעות בנדל"ן, אם כי תוך הטעיית לקוחותיו - אך את המחצית השנייה גנב לכיסו. לזכותו של בירמן אומר כבוב, כי חלקו במעילה היה קטן משל טפירו - אם כי, כאמור, הוא מנע קבלת חוות דעת משפטית חיצונית.

כבוב עומד על הצורך בהרתעת הרבים, שכן "עת עסקינן בעבירות ניירות ערך כבמקרה דנן, אין מדובר בפעילות שמתבצעת בלהט הרגע. זאת, במיוחד בנסיבות כבענייננו בהן מדובר בעבירות הדורשות חשיבה ותכנון רב, אשר בוצעה בתשומת לב ובמשך פרק זמן ממושך. הדעת נותנת שנאשמים כאלה מחשבים את מידת הסיכון והסיכוי בטרם קבלת ההחלטה על התוואי והדרך שבה נקטו, כאשר הסיכון של חשיפת מעשיהם והחשש מפני ההליך הפלילי שעלול להינקט כנגדם, לרבות הענישה שתוטל במסגרתו, בוודאי מקבלים משקל משמעותי בשיקוליהם". טפירו נקנס ב-100,000 שקל, ובירמן - ב-75,000 שקל. את המדינה ייצגו עוה"ד שירי גפני, יעל ענתות, ורד מושקובסקי ונועם רותם, את טפירו ייצגו עוה"ד איתן מעוז ודניאל עינב, ואת בירמן - עו"ד עמית זיו.