הוועדה המקומית בני ברק (הפועלת במסגרת העירייה) הציבה בפני עו"ד משה שוב המנוח דרישה בלתי חוקית כתנאי למתן היתר, וכאשר דחה אותו - הערימה שלא כדין מכשולים על מתן ההיתר ואולי אף פעלה מתוך נקמנות. כך קובע שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דורון חסדאי.

שוב היה הבעלים של בניין ישן בעיר, והוא ביקש להרוס אותו ולבנות אחר במקומו על-פי תמ"א 38. בשנת 2010 ביקש שוב מהוועדה המקומית היתר בנייה, אך זו התנתה אותו בכך שהוא יבטיח למסור חלק מן השטח לעירייה כ"תמורה ציבורית". בארבע השנים הבאות פסקו בתי המשפט לטובתו של שוב, אך במקום להוציא לו את ההיתר - דרשה ממנו הוועדה ב-2014 להגיש חוות דעת בנוגע לתשתיות הציבוריות במרחק של 50 מטר מהמגרש. ועדת הערר ביטלה תנאי זה, אך הוועדה עמדה בסירובה להעניק לו את ההיתר. בשל כך הגיש שוב בפברואר 2015 תביעה נגדה בסך 4.5 מיליון שקל, בטענה שזהו הנזק שנגרם לו בשל אי-קבלת ההיתר. לאחר פטירתו המשיכו יורשיו לנהל את התיק.

חסדאי אומר (8.2.21): "עיון בכלל ההכרעות השיפוטיות השונות מלמד באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי ועדת הערר קיבלה את טענותיו של התובע לפיהן החלטות הנתבעת בעניינו היו בטלות, נטולות סמכות ומוּנָעות משיקולים שאינם ענייניים. החלטות ועדת הערר בארבעת העררים השונים שהגיש התובע - כמו גם פסקי הדין בעתירות המינהליות השונות - מוליכות בבטחה למסקנה כי לא הייתה מניעה חוקית, תכנונית או אחרת, להנפיק לתובע את היתר הבנייה המבוקש לאחר שהוא עמד בכל התנאים הנדרשים לכך".

חסדאי מצטט בהסכמה את החלטת ועדת הערר בדצמבר 2014: "אין מנוס מהמסקנה כי הוועדה המקומית עושה ככל אשר ביכולתה על-מנת למנוע את הוצאת היתר הבנייה המבוקש, זאת חרף רצף ההחלטות שניתנו". שוב עמד בכל דרישותיה של הוועדה, למעט החתימה על כתב ההתחייבות - ולא היה כל מקום שיחתום עליו, שכן דרישה זו הייתה בלתי חוקית. הימנעותה של הוועדה מהוצאת ההיתר הייתה מכוונת ומנוגדת לדין, קובע חסדאי.

עוד דוחה חסדאי את טענת הוועדה, לפיה היה על שוב לחתום על כתב ההתחייבויות ובכך להקטין את נזקיו: "הדרישה מהתובע לחתום על כתב ההתחייבות על-מנת שיוכל לקבל את היתר הבנייה ובכך להקטין את נזקיו - כהצעת הנתבעת - היא זו שהייתה בנסיבות העניין פסולה, לוקה בחוסר סבירות ובהעדר הגיון משפטי, בשים לב לאי-החוקיות הגלומה בכתב ההתחייבות על כל תנאיו הבעייתיים".

חסדאי גם דחה את הטענה לפיה יש לייחס לשוב אשם תורם: "התנהלותה של הנתבעת כפי שפורט בפסק דין זה, מלמדת כי זו לקתה בחוסר תום לב (לשון המעטה), תוך התעלמות מהחלטות ועדת הערר, ויכול מתוך רצון 'לנקום' בתובע ולבוא עימו חשבון כיוון שסירב לחתום על כתב ההתחייבות. כך גם בראי מבחן האשם המוסרי, סבורני כי לא נמצא רבב מוסרי בהתנהלות התובעים, בעוד שהנתבעת לקתה בהיבט זה".

חסדאי חייב את הוועדה לפצות את יורשיו של שוב ב-2.2 מיליון שקל, לאחר שהפחית חלק מסכום הנזק לנוכח העובדה שבבניין הקיים היו שלושה דיירים מוגנים שהיה צורך לפצותם כדי להרוס אותו. הוועדה גם חויבה בתשלום הוצאות בסכום של למעלה מ-100,000 שקל. את בני משפחת שוב ייצגו עוה"ד שמואל שוב וליאור קיל, ואת הוועדה המקומית - עוה"ד אריאל יונגר ועדי עדני.