מי שהתגייר בארץ בגיור רפורמי או קונסרבטיבי, ייחשב ליהודי בישראל לעניין חוק השבות - כפי שכבר נקבע לגבי גיורים כאלו בחו"ל. כך קובעת (יום ב', 1.3.21) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. פסק הדין צפוי לעורר סערה עזה, בעיקר מצד הציבור הדתי והחרדי, שכן משמעותו היא - לראשונה - הכרה בגיור ישראלי שאיננו אורתודוקסי.

העתירות הוגשו לפני 16 שנים בידי מי שעלו ארצה והתגיירו כאן שלא במסגרת אורתודוקסית, ובג"ץ חיכה שוב ושוב להכרעה פוליטית (למשל: הוועדה בראשות יעקב נאמן והדוח של משה נסים). לדברי חיות, "לא ניתן להמתין ללא סוף וללא תוחלת ולהימנע מהכרעה, רק בשל אפשרות ערטילאית כי חקיקה כלשהי תקרום עור וגידים – אפשרות שעצם התממשותה מוטל בספק רב ומועד התממשותה אינו ידוע... ההכרעה בעתירות דנן נדחתה שוב ושוב מתוך תקווה כי סוגיה רגישה ומורכבת זו תמצא את פתרונה מחוץ לכותלי בית המשפט ולאורך השנים אף היו ניסיונות להגיע להסכמות בין כל הגורמים הנוגעים הדבר. אך משהוברר כי הסיכוי להסדרה מוסכמת של הסוגיה אפסיים, וכי גם מהלך של חקיקה אינו נראה באופק, אין מנוס ממתן פסק דין בעתירות שבפנינו".

חיות מציינת, כי "לאורך השנים עמדתה העקבית של המדינה בפני בית משפט זה הייתה כי יש
לצמצם את ההכרה בגיור לעניין חוק השבות. הטענות שהעלתה המדינה בהקשר זה נדחו בעיקרן". לדבריה, "מן הפסיקה ארוכת השנים שנדרשה למונח 'גיור' עולה, כי מדובר בהליך שנערך על-ידי אורגנים דתיים במסגרת קהילה יהודית מוכרת ועל-פי אמות המידה הנוהגות באותה קהילה".

מטרתו של חוק השבות "היא לעודד כל יהודי – בין שהוא יהודי מלידה ובין שבחר להצטרף לעם היהודי באמצעות גיור – לעלות לישראל ולהשתקע בה. מבחן הקהילה היהודית המוכרת מגשים תכלית זו, ובד בבד הוא מהווה מבחן אובייקטיבי של הכרה ציבורית בהליך הגיור כך שיובטח שמדובר בהכרה שיוונית המתמקדת בקהילה, ולא במקום הגאוגרפי שבו עבר הגר את הליך הגיור", מציינת חיות.

"הקהילות הלא-אורתודוקסיות שבהן התגיירו העותרים שבפנינו הן קהילות מבוססות בישראל, והן בעלות זהות יהודית משותפת וידועה ומסגרות קבועות של ניהול קהילתי. הליך הגיור בהן נעשה על-ידי גוף דתי שהוסמך לכך בקהילה שאותה הוא משרת, בהתאם לאמות מידה קבועות, ולאחר שקדם לו הליך הכנה ולמידה משמעותי. קהילות אלו, כפי שכבר נפסק, הן 'חלק מהזרמים המרכזיים של היהדות בעולם', והמשיב עצמו [משרד הפנים] הכיר זה מכבר בגיורים שעורכות קהילות אלה בחו"ל לעניין חוק השבות. משבפנינו לכל הדעות 'קהילה יהודית מוכרת', וכל עוד לא קבע המחוקק אחרת, אין כל טעם מבורר שלא להכיר כיהודים לעניין חוק השבות במי שהתגיירו, כמו העותרים, בקהילות הלא-אורתודוקסיות הללו בישראל", קובעת חיות.

בסיום פסק דינה מדגישה חיות: "ההכרעה בעתירות דנן מצומצמת לשאלת הקניית מעמד מכוח חוק השבות. מדובר בשאלה אזרחית-ציבורית ולא בשאלה דתית, ומשהמחוקק לא הכריע בה במשך למעלה מ-15 שנים, לא ראינו מנוס ממתן פסק דין בעתירות. בכך אין כדי למנוע מן הכנסת לצקת
בעתיד תוכן נוסף או אחר למושג הגיור בחוק השבות, ככל שתמצא זאת לנכון". כלומר: בג"ץ מאפשר במפורש לכנסת לקבוע שגיור יהיה אורתודוקסי בלבד, והדבר לא ייראה כ"חוק עוקף בג"ץ".

השופטת דפנה ברק-ארז אומרת כי ההכרעה המשפטית בעתירות אלו היא פשוטה, לנוכח התקדימים עליהם מצביעה חיות, וכי אין אפשרות להמשיך ולהמתין כאשר על הכף מונחות זכויותיהם של העותרים. השופט עוזי פוגלמן מזכיר, כי בג"ץ הכיר בגיורים אורתודוקסיים הנערכים בישראל שלא במסגרת הגיור הממלכתי (בבתי דין חרדיים) - ומכאן שיש להכיר גם בגיורים שאינם אורתודוקסיים. גם השופטת ענת ברון אומרת שפסק הדין הנוכחי הוא פועל יוצא ישיר מן התקדימים - הן לגבי גיורים אורתודוקסיים פרטיים בארץ והן לגבי גיורים לא-אורתודוקסיים בחו"ל.

השופט יצחק עמית מעיר: "דומה כי גם הפעם, כמו בסוגיות רגישות אחרות, יש המעדיפים שלא לקבל החלטה ולהותיר לבית משפט זה להוציא את הערמונים מהאש בסוגיה שמזה שנים מהווה סלע מחלוקת בציבור הישראלי". השופט דוד מינץ אומר כי היו אלו בתי הדין האורתודוקסיים הפרטיים "שגרמו לפריצת כל הגדרות", שכן בכך "נפתח הפתח להכרה בכל גיור בקהילה יהודית מוכרת על-אף שלא נעשה במערך הגיור הממלכתי". השופט ניל הנדל מציין: "כנסת ישראל לא בחרה לאמץ את הצעת חלק מחבריה, ולהוסיף למונח 'שנתגייר' את המילים 'לפי ההלכה' או 'לפי הרבנות הראשית'. אפשרויות אלה עמדו בפני המחוקק, אך הוא בחר להשאיר את הכתוב כפי שהוא. מכאן שקשה מבחינה משפטית להבחין בין קהילה מוכרת בארץ או בחוץ לארץ".

השופט נעם סולברג סובר בדעת מיעוט, שיש להקפיא את מימוש פסק הדין למשך שנה מהקמת הממשלה הבאה, כדי לאפשר לה למצוא פתרון חקיקתי מוסכם. לדעתו יש להעניק לרבנות הראשית סמכות בלעדית על הגיור, אך מאחר שבג"ץ כבר שלל זאת - הוא לא יפסוק כך. הדבר מצוי בידי המחוקק, אשר שתיקתו ארוכת השנים היא שגרמה לפיחות הזוחל במעמדו של הגיור הממלכתי; לדעת סולברג, המחוקק צריך להעניק את הבלעדיות לרבנות. סולברג סבור, כי למרות הסחבת הניכרת עד כה - עדיין יש לאפשר לממשלה לדון בדוח נסים, שלמעשה לא היה בידיה לדון בו בשל הבחירות התכופות והקורונה. את העותרים ייצגו עוה"ד ניקול מאור, אורלי ארז-לחובסקי וגלעד קריב, ואת שר הפנים - עו"ד רועי שויקה.