|
זכות בעלי מוגבלויות לשוויון [צילום: מרים אלסטר, פלאש 90]
|
|
|
|
|
שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, רם וינוגרד, דחה (יום ה', 4.3.21) את עתירת עירית חברון והווקף של העיר נגד הנגשת מערת המכפלה לבעלי מוגבלויות בידי המינהל האזרחי. וינוגרד קובע, כי המינהל האזרחי פעל במסגרת סמכותו כאשר הפקיע מידי העירייה את ההנגשה, לאחר שזו נמנעה במשך שנים מלעשות זאת בעצמה.
במצב הנוכחי, מובילות עשרות מדרגות ממגרש החניה אל המערה - דבר הפוגע, לדברי וינוגרד, בזכותם של בעלי מוגבלויות הן לשוויון והן לחופש הפולחן. לאחר שהעירייה, הווקף והרשות הפלשתינית לא נענו לפניות המרובות של המינהל האזרחי, הוא בחן שלוש חלופות להנגשה. המינהל בחר בבניית כבש באורך של 150 מטרים בשיפוע של 5%, שכמעט ואינו מצריך חפירה בפני הקרקע, ומקשר בין ארבע נקודות במתחם, ובבניית מעלית מהרחבה המרכזית למפלס העליון של המערה.
העירייה והווקף העלו שורה של טענות נגד ההנגשה, אך בדיון בעתירה התמקדו בשתיים בלבד: האם נטילת הסמכות מהעירייה נעשתה כחוק והאם נבחרה החלופה המידתית ביותר. וינוגרד מעיר, כי אין ממש בטענה לפיה ההנגשה תשרת רק יהודים, שכן רבבות מוסלמים ותיירים בני דתות אחרות פוקדים גם הם את המערה. עוד הוא מדגיש: "חובת ההנגשה אינה אלא נגזרת של זכותו של אדם עם מוגבלות לכבוד, לשוויון ולחופש בחירה. היא חלק מאגד 'זכויות היסוד האוניברסליות' העומד לאדם עם מוגבלות, ומיישמת לגביו, הלכה למעשה, את אותן זכויות יסוד להן זכאי כל אדם בישראל".
וינוגרד מוסיף: "בעת איזון בין זכות האדם עם המוגבלות להנגשה לבין זכויות אחרות, לא בנקל תהא ידן של זכויות אחרות על העליונה. אלה יידרשו להרים
את הנטל להוכיח כי זכותם גוברת על זכויות אנשים עם מוגבלויות לכבוד לשוויון. יש לזכור כי ההחלטה שלא להנגיש אתר מסוים, ועל אחת כמה וכמה אתר בעל משמעות דתית והיסטורית חשובה ויוצאת דופן כמערת המכפלה, משמעה נעילת הדלת בפני ציבור נרחב והדרתו מהמקום. בנסיבות מעין אלה מוטלת על הרשות החובה לנקוט בכל מאמץ אפשרי להסדיר את הנגשת המקום - כפוף לאיזונים שקבע המחוקק - באופן שימנע את הפגיעה הקשה והמתמשכת בזכויות היסוד של ציבור האנשים עם המוגבלות".
וינוגרד קובע, כי העירייה והווקף סירבו במשך שנים לשתף פעולה בהנגשת המערה, רק אז החליט המינהל האזרחי להפעיל את סמכותו כחוק - ואין פגם בכך. "לנוכח טיב הזכות להנגשה, והחובה המוטלת על הרשויות הנובעת מזכות זו, הוטלה חובה על המשיבים לפעול להנגשה. שעה שאלה השתכנעו כי העותרים זנחו את חובתם לפעול בעניין זה, ולנוכח טיב זכויות היסוד שהוטל על הכף, רשאים היו המשיבים - ואולי אף הוטלה עליהם החובה - ליטול לעצמם את סמכות התכנון הרלוונטית והממוקדת", הוא מוסיף.
לגבי החלופות שנבחרו מזכיר וינוגרד, כי בית המשפט איננו מתכנן-על. "ההחלטות מושא העתירה דנו בהיבטים המקצועיים והתכנוניים באופן סדור ומקיף, ואין מקום להתערבות בית משפט זה בקביעותיהן. המשיבות הבהירו בהחלטות מדוע אין מקום לאמץ את אותן חלופות שהוצעו על-ידי העותרים, ומדוע בחרו בחלופות שנכללו בסופו של דבר בהיתר הבנייה". הוא גם דוחה את הטענה לחוסר מידתיות, באומרו שאין עילה להתערבות בהחלטות המקצועיות, מה עוד שנבחרה החלופה הפוגעת בצורה הקטנה ביותר במתחם, ושאין כל פגיעה בלתי מידתית בהתאם למבחני חוקי היסוד. את העירייה והווקף ייצג עו"ד סאמר שחאדה, ואת המדינה - עו"ד מורן בראון.