שופט בית המשפט למשפחה בתל אביב, שמואל בר-יוסף, חייב את הצד המפסיד בתיק שהתנהל בפניו לשלם לצד הזוכה שכר טירחה והוצאות בסך 2.62 מיליון שקל, לאחר שכבר חויב לשלם 50 מיליון שקל בתיק העיקרי.

הזוכה ביקש לחייב את המפסיד לשלם לו 3.5 מיליון שקל: 2.7 מיליון שקל לעורכי דינו, בראשותו של זוהר לנדה, אגרה בסך 685,000 שקל וטיסות ארצה שלו ושל עדיו בעלות של 54,000 שקל. המפסיד טען בתגובה, כי הזוכה הוא מולטי-מיליונר בעוד הוא עלול לאבד את כל רכושו בעקבות פסק הדין.

בר-יוסף פורס את השיקולים בתחום החזר ההוצאות. הוא מזכיר, כי הכלל הוא שהזוכה זכאי לקבל החזר ריאלי, הן כפי שנקבע בפסיקה והן כפי שאומרות תקנות סדר הדין האזרחי החדשות. "בית המשפט מעביר את סכום ההוצאות דרך מסננת של סבירות ומידתיות. עם זאת, בקביעת צפיפות רשת הסינון ראוי לטעמי לנהוג זהירות על-מנת לא להיתפס, חלילה, לשרירות". אומנם בית המשפט נזהר מלהטיל הוצאות שירתיעו צדדים מלפנות אליו, אולם "דומה שמידת ההרתעה בגין פסיקת הוצאות פחותה משמעותית כאשר מדובר בצדדים בעלי יכולות כלכליות משמעותיות. במקרה כזה ראוי לפסוק את סכום ההוצאות הריאלי, כל עוד אינו מופרז בעליל".

עוד מדגיש בר-יוסף: "זכות הגישה לערכאות איננה רק זכותו של המפסיד בדין אלא גם זכותו של הזוכה בדין ושל בעלי הדין באשר הם. פסיקת הוצאות לא ראליות, מעודדת זילות של ההליך המשפטי אגב פגיעה בזכותם של כלל המתדיינים לניצול מיטבי של הזמן השיפוטי". בבית המשפט למשפחה אומנם הנטייה היא שלא להלהיט עוד יותר את הרוחות על-ידי פסיקת הוצאות גבוהות, אך במקרה זה יש נטייה לפסוק כאלו: בשל הסכום שבמחלוקת, היקף התיק (700 פעולות, 86 בקשות, 150 החלטות, 21 דיונים ומהם שמונה דיוני הוכחות), ייצוג שני הצדדים בידי משרדי עורכי דין מובילים, והמפסיד מנע הגעה להסדר והסכום המבוקש אינו חריג.

בר-יוסף מוסיף: "קרבת הצדדים במקרה זה איננה שיקול של ממש להפחית את סכום ההוצאות. מדובר בהליך, שאינו שונה במהותו מהליך אזרחי-כספי רגיל. יתרה מזו, הרקע המשפחתי לסכסוך מצדיק לפסוק הוצאות ריאליות ובסכום מלא דווקא. מדובר במקרה בו המבקש [הזוכה] העביר לידי המשיב [המפסיד] סכומי כסף גדולים מאוד, תוך שהוא נותן בו אמון, שיעשה בהם שימוש לצורכי המשפחה. והנה, משפרץ סכסוך בין המשיב לרעייתו, טען המשיב שמדובר בכספים שניתנו לו, ורק לו. היה בכך משום השבת רעה תחת טובה. גם בניהול ההליך לא חסך המשיב מהמבקש תיאורים לא-מחמיאים בנוגע לאופן בו צבר את הונו, תוך התעלמות מכך, שבזכות הון זה הוא לא עבד משך שנים, וחי הלכה למעשה מידו של המבקש. נסיבות אלה עולות כדי טעם נוסף לחייב את המשיב לשפות את המבקש בגין הוצאותיו באופן מלא".

בר-יוסף הפחית מהסכום המבוקש חלק יחסי של האגרה בגין החלק של התביעה אותו דחה, ו-423,000 שקל שעל-פי החשבוניות שצירף הזוכה - שולמו בידי בתו. הוא חייב את המפסיד בתשלום כל הסכום שנותר.