יבואנית הרכב סמל"ת, בעל השליטה בה, מיכאל לוי, ובנו אחיעד לוי יפצו ב-1.5 מיליון שקל את רמי אונגר במסגרת המאבק הקשה ביניהם על זיכיון מכוניות קיה. החוקר הפרטי אבירם הלוי יפצה את אונגר באותו סכום. במקביל, נדחתה תביעת הענק של סמל"ת נגד אונגר. כך קובעת (יום ד', 10.3.21) סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, צילה צפת, בסכסוך שתחילתו בשנת 2008.

הרקע לסכסוך הוא העברת סוכנות קיה בינואר 2008 לחברת טלקאר שבבעלות אונגר, לאחר שבשנים 2017-1994 היא הייתה בידי קמ"י (קוריאה מוטורס ישראל) וסמל"ת (סוכנות מכוניות לים התיכון). משפחת לוי תבעה פיצוי של 192.5 מיליון שקל מאונגר ומסוכנו בקוריאה, צ'אנג גון יאנג, בטענה שהעברת הייצוג נבעה משוחד, קנוניה וקשר מושחת בין אונגר ויאנג לבין בכירים בחברת קיה.

לצורך הוכחת התביעה, פעלו מיכאל ואחיעד לוי לאיסוף ראיות באמצעות הלוי, בעלי חברת מודיעין עסקי, שאנשיו הקליטו תחת סיפור כיסוי את אחד מעובדיו של אונגר ואת יאנג. הלוי גם הפעיל - בידיעתו ובמימונו של אחיעד לוי - חברה הודית אשר פרצה למחשב של יאנג, והשניים העתיקו ממנו מסמכים. חלק מהמסמכים צורפו לכתב התביעה, דבר שעורר את חשדו של אונגר. הוא שכר חוקרים פרטיים משלו, כולל חוקרים סינים, אשר נפגשו עם הלוי בהונג-קונג והוא סיפר שחדר למחשב של יאנג עבור קמ"י. בעקבות זאת תבעו אונגר ויאנג פיצוי של 5 מיליון שקל.

בנוגע לתביעתו של לוי קובעת צפת, כי במקור - בנוסח משנת 2008 - היא הייתה חסרת כל תשתית עובדתית וראייתית להוכחת הטענות לשוחד וקנוניה מצד אונגר, יאנג ואנשי קיה. רק בשנת 2013 הוגשה תביעה מתוקנת, שהתבססה בין היתר על המסמכים הגנובים, אך גם כעת לא הוכחו טענותיו של לוי. למעט אמירת רהב יומרנית של יאנג בשיחה עם אבירם, לפיה פעל במשך חמש שנים כדי "להרוג את המפיץ" (משפחת לוי), לא הובאה כל ראיה להוכחת טענת השידול והקנוניה.

ההפך הוא הנכון: הוכח, כי קיה החליטה כבר בינואר 2005 להחליף את קמ"י עקב ביצועים דלים והעובדה שחלקה בשוק הרכב המקומי היה 1%-1.5% בלבד. קיה גם איבדה את האמון בקבוצת לוי, לאחר ש-קמ"י הגישה נגדה תביעות אחריות תרמיתיות, לטענתה - בהיקף של למעלה ממיליון דולר. מסמכים רבים מלמדים, כי קיה קבעה לוח זמנים לסיום ההתקשרות עם קמ"י במועד הנקוב בהסכם ההפצה עימה, ויצרה תהליך מוסדר לבחירת מפיצה מחליפה (תוך פיקוח צמוד של הנהלתה בסיאול), לאחר שב-2006 האריכה את זכיונה בשנה בלבד. אונגר עצמו דחה שנתיים קודם לכן הצעה של בכיר ב-קיה לקבל את הייצוג, בציינו שלחברה יש נציג בישראל - קבוצת לוי.

יאנג החל לפעול לקידום המועמדות של טלקאר רק לאחר שקיה החליטה להחליף את קמ"י, קובעת צפת, וזוהי התנהגות מקובלת בשוק חופשי. קיה לא הפרה את הסכם ההפצה עם קמ"י, אלא סיימה אותו במועד ולא האריכה אותו בשל סיבות מוצדקות. לא אונגר ויאנג גרמו לסיום ההתקשרות בין קיה לקמ"י ולא הוכח קשר בין פעילות אונגר ויאנג וקשריהם עם בעלי תפקידים בקיה, לבין החלטת קיה להחליף את קמ"י. קשרי אונגר ויאנג עם מי מהבכירים בקיה, סייעו בידיהם לכל היותר לקדם את מועמדות טלקאר על פני מועמדות אחרות. לא הוכח קיומו של מנהג לפיו הייצוג נמשך עשרות שנים (ובמקרה זה הוא נמשך 13 שנים), או קיומו של מנהג לפיו היצרן מפצה את הסוכן היוצא על ביטוח ההסכם עימו.

לגבי תביעתו של אונגר מציינת צפת, כי הלוי הכחיש תחילה שפרץ למחשבו של יאנג, אך הודה שעשה זאת בשליחותו של אחיעד לוי לאחר שהתברר לו, כי לאונגר יש ראיות לכך. לעומת זאת, אחיעד לוי הכחיש את חלקו וטען שהלוי משקר ושחשב כל העת שהמסמכים הושגו כדין. על-פי גרסתו, הוא שילם לחברה ההודית (אותה כאמור הפעיל הלוי) במשך שמונה-עשרה חודשים בלא שיידע כיצד היא משיגה את המסמכים. הוא גם טען, כי בשנת 2012-2011 סבר שהחברה שלחה פועלי ניקיון מתחזים כדי לחפש בפחי האשפה של יאנג מסמכים מהשנים 2007-2003 - גרסה בלתי סבירה לחלוטין, אומרת צפת. לדברי אחיעד לוי, כאשר הלוי הודיע לו שברשותו 10,000 קבצים ממחשבו של יאנג - הוא סבר שהלה זרק לאשפה את מחשבו ושם הם נמצאו. אלא שהוא עצמו העיד, כי לא נתקל מעולם בכך שמחשב ייזרק לפח במקום שהמידע המצוי בו יימחק. צפת מדגישה, כי לא נטען כאילו מיכאל לוי היה קשור לפריצה למחשבו של יאנג.

צפת קובעת חד-משמעית: "גרסת אחיעד, לפיה לא ידע כי המסמכים הושגו בפריצה... אינה אמת. הפוך והפוך בתירוצים ובגרסאות של אחיעד ותמצא, כי לא רק שאינם מתקבלים על הדעת ואינם הגיוניים, אלא שניתן גם לומר שהם מזלזלים בתבונת השומע... אבירם לא טפל שקר על אחיעד - התנהלותם של אבירם ואחיעד לאורך כל שלבי הליך השגת המסמכים, אופן העתקתם, מיונם ותרגומם, הסבריו וגרסאותיו המופרכים של אחיעד להתנהלות זו, אשר אינם מתקבלים על הדעת, מוכיחים את מעורבותו ושיתוף הפעולה בהשגת המסמכים באמצעות פריצה למחשבי יאנג". גם הסודיות הרבה בה פעל אחיעד לוי בטיפולו במסמכים, מלמדת שהוא ידע שהושגו שלא כחוק - מוסיפה צפת.

צפת קבעה, כי הלוי ואחיעד לוי גזלו סודות מסחריים של טלקאר ויאנג ופגעו בפרטיותם של אונגר ויאנג בהיקף עצום, שקשה להעריך אותו במדויק ולכמת את הנזק ממנו. היא חייבה את הלוי, אחיעד לוי, קמ"י וסמל"ת לפצות את אונגר ויאנג בפיצוי סטטוטורי בגין גזל של סודות מסחריים ופגיעה בפרטיות בסך 3 מיליון שקל, שכאמור יתחלק ביניהם, והורתה להשמיד את המסמכים הגנובים. קבוצת לוי גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 1.5 מיליון שקל. הלוי חויב בתשלום הוצאות בסך 170,000 שקל. את לוי ייצגו עוה"ד איל רוזובסקי וגיורא ארדינסט, את אונגר ויאנג ייצגו עוה"ד דורי קלגסבלד וגד טיכו, ואת הלוי - עו"ד רועי בלכר.