כאמור, לוי אומר שוב ושוב שקירשנבאום וכהן שיקרו בעדויותיהם. כך למשל הוא אומר על גרסתה של קירשנבאום בנוגע לשוחד שקיבלה מהחברה לפיתוח השומרון: "גרסת הנאשמת היא גרסה מתוחכמת, הנשענת על חומר הראיות, שבו הנאשמת שולטת היטב. אך למרות תחכומה של הנאשמת גרסתה אינה מתיישבת עם המארג הראייתי הצפוף והמשכנע שהביאה המאשימה לביסוס גרסתה, ואינה מתיישבת אף עם ניסיון החיים ועם השכל הישר".

בהמשך אומר לוי: "למשמע עדות הנאשמת התרשמתי שמדובר בעדות 'מדוקלמת' - בגרסה שהוצגה באופן סדור, שקול ומתוכנן מראש, לאחר בחינה של חומר הראיות והתאמת הגרסה אליו. במהלך העדות יצרו דבריה השוטפים והרהוטים של הנאשמת תחושה בלתי נוחה מובהקת של העדר אותנטיות וספונטניות... עדות הנאשמת התאפיינה בשטף דברים רהוט וקולח, ולרוב היו דבריה מסודרים, שקולים ומדודים. ואולם לאורך חקירתה הנגדית, שהתקשתה להשיב על שאלות התובע, ניכרו רוגזה ומזגה החם ותשובותיה התאפיינו בהתחמקות ובהטלת אחריות על גורמים אחרים סביבה".

בפרשת השוחד מתנועת עזרא העולמית בראשותו של דניאל אלינסון, אומר לוי: "גרסאותיה המשתנות של הנאשמת אינן מעוררות אמון, בלשון המעטה. בחינתן מעלה את המסקנה שהנאשמת בחרה, בחירה אסטרטגית, להתאים את גרסתה לתשתית הראייתית שהתגלתה בפרשת התביעה, תוך כדי שהיא מצמצמת את יריעת המחלוקת ככל הניתן, מבלי להודות בדבר עבירה. אלא שאין בתחכום גרסתה של הנאשמת כדי לחפות על הרושם הבלתי מהימן שיצרה החשיפה לריבוי גרסאותיה בסוגיה זו – שלוש במספר – ולריבוי הסוגיות שלגביהן שינתה הנאשמת את גרסאותיה בנסיבות דומות.

"...דברי הנאשמת משקפים את אטימותה לניגוד העניינים העמוק שהתקיים בבירור ביחסיה עם אלינסון. מהתשתית הראייתית עולה שהנאשמת שימשה הצינור המרכזי להזרמת כספים ותקציבים לעזרא, ושבד בבד ביקשה וקיבלה, דרך קבע, טובות הנאה. גרסתה המיתממת, והצגת מערכת היחסים בינה ובין אלינסון כיחסי עבודה, חושפות את תעוזתה ואת חוצפתה. בחינת התנהגותה של הנאשמת מגלה שהיא חצתה כל קו אפשרי ביחסיה עם עזרא".

בפרשת השקעתה של קירשנבאום בחברת דון טבק, אומר לוי: "לא זו בלבד שגרסת הנאשמת אינה מתקבלת על הדעת, אלא שגרסתה בלתי מציאותית, וזאת בנוסף לחוסר האמון שמצאתי ליתן בה... חוסר הגיונה, חוסר היתכנותה ואף חוסר מהימנות גרסת הנאשמת זועקים מתוכנה... כדרכה של הנאשמת, לאורך כל הפרשיות במשפט, על גבי רסיס אמת היא המציאה גרסת בדים, שלא זו בלבד שאין לה ולא כלום עם המציאות, היא אף אינה אפשרית".

בפרשת השוחד מהמועצה האיזורית מגילות, אומר לוי: "ההתאמה, שלעיתים בוטה במלאכותיותה, בין גרסתה הכבושה של הנאשמת ובין ראיות המאשימה, מעוררת חשד כבד שלעיתוי העלאתה של גרסת הנאשמת השפעה מכרעת על תוכן הגרסה, באופן הפוגע במהימנות גרסתה הכבושה. בנוסף, לא השתכנעתי מכנות הסבריה של הנאשמת לשמירה על זכות השתיקה ולכבישת גרסתה. הטענה של הבחירה בזכות השתיקה בשל אובדן אמון במערכת, הפכה, למרבית הצער, למעין 'מנטרה'. מובן שלנאשמת הייתה נתונה הזכות לכלכל את צעדיה ולבחור בזכות השתיקה, אך בבחירה זו גלום אף הסיכון שנימוקיה לא יוכלו לשמש הסבר מספק לאי-מסירת גרסה מזכה".

בפיו של לוי ביקורת קשה גם על השדלן סטיבן לוי, שתיווך בשוחד בפרשת עמותת איילים: "בעדותו הסתבך לוי בהסברים פתלתלים, משונים ומשוללי היגיון למשמעות הפשוטה והברורה של הדברים... עם כל הצער שבדבר (בשים לב לכוונותיו הטובות בעבודתו עם איילים, ולרושם שההליך המשפטי בעניינו הותיר בו צלקות) אין מנוס מקביעה ברורה שהעד לא מסר אמת בבית המשפט, ניסה להסתיר ולטשטש את מעורבותו בהסכם השוחד, גרסאותיו פתלתלות, מתממות ונטולות כל היגיון".