יינות ביתן חויבה במס בעשרות מיליוני שקלים

רשת יינות ביתן, המצויה בקשיים ניכרים, חויבה לשלם לרשות המיסים עשרות מיליוני שקלים בגין העסקה בה רכשה בשנת 2013 את השליטה ברשת כמעט חינם מידי משפחת צים. שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יעל ייטב, דחתה (יום א', 4.4.21) את ערעורה של יינות ביתן על תוספת הכנסה בסך 84.5 מיליון שקל שקבע לה פקיד שומה אשקלון לשנים 2014-2013, והמשמעות היא שתחויב במס חברות של כ-30 מיליון שקל על הכנסה זו.

יינות ביתן, בשליטתו של נחום ביתן, רכשה את כמעט חינם ב-266.9 מיליון שקל. בדוחות שהגישה היא פיצלה את המחיר לשניים, וטענה ששילמה 153.4 מיליון שקל בעד המניות ו-110.2 מיליון שקל תמורת הזכות לקבל מענקים מספקיה של כמעט חינם. ביתן ביקשה לנכות את מענקי הספקים כפחת מהכנסותיה, ולכן דיווחה על הכנסה חייבת בסך 77.9 מיליון שקל בשנתיים אלו. פקיד השומה דחה גישה זו והעמיד את ההכנסה החייבת על 162.4 מיליון שקל.

לטענת יינות ביתן, פיצול זה בין מרכיבי העסקה נבע מהוראות החשבונאות הבינלאומית (IFRS). פקיד השומה טען, כי החישוב החשבונאי אינו קובע לצורכי מס במקום בו יש הוראה מפורשת הסותרת אותו וכי זהו המצב במקרה הנדון. ייטב קיבלה את עמדת רשות המיסים, תוך שהיא מוסיפה בהתייחסה לחוות הדעת של רו"ח אלי אל-על ורו"ח שלומי שוב מטעמה של ביתן: "קשה להתעלם ממספר קשיים וסימני שאלה בתחום החשבונאי המתעוררים מקריאת חוות הדעת שהוגשו מטעם יינות ביתן, ומאופן דיווחה בדוחות הכספיים.

"...ייחוס חלק מתמורת המניות ל'נכס' נפרד של זכות למענק ספקים, מבוסס על שניים: בראש ובראשונה על ניהול מו"מ עם הספקים עוד לפני החתימה על הסכם המיזוג, ושנית, הנכונות לשלם למעלה מ-100 מיליון שקל בור המניות, מעל מחיר השוק, רק בשל קיומו של נכס נוסף ה'זכות' למענק הספקים. שתי ההנחות האמורות מוקשות ואינן עולות בקנה אחד עם העובדות, ולפיכך קשה לאמצן", היא קובעת. "הזכות החוזית מכוח ההסכמים עם הספקים נוצרה רק במועד מאוחר לחתימה על הסכם המיזוג, בעת החתימה על ההסכמי הסחר עם הספקים, ולא במועד החתימה על הסכם המיזוג, ועל כן קשה לקבל את הטענה שלפיה נוצרה הזכות הנטענת בד-בבד עם החתימה על הסכם המיזוג, או לחלופין עם השלמתו".

ייטב מוסיפה: "לא זו בלבד שההסכמים בין יינות ביתן לבין הספקים נחתמו תקופות ממושכות לאחר החתימה על הסכם המיזוג, גם הנחתו של רו"ח שוב, העומדת בבסיס חוות דעתו, שלפיה תמורת המניות ששילמה יינות ביתן לבעלי המניות בכמעט חינם עולה בסכום ניכר על שווי השוק, והיא מגלמת רכישה של נכס נוסף, אף היא אינה נתמכת בעובדות. ניתן ללמוד מהעובדות דווקא כי תמורת המניות משקפת את ערכן של המניות, ולא נכס נוסף". הדבר עולה הן מהערכות שווי שנעשו בזמן אמת והן מהודעותיה של יינות ביתן עצמה והתוכנית העסקית עליה התבססה בעת הרכישה, מוסיפה ייטב.

כאמור, ייטב קובעת שבכל מקרה - כללי החשבונאות אינם חלים לצורכי מס במקרה זה: "בפקודה קיימות הוראות ברורות הרלוונטיות לענייננו, ויישומן מעלה כי אין מקום להתייחס ל'זכות' למענק ספקים כאל 'נכס' לעניין ניכוי בעד פחת, אף לא היה מקום לקבוע כי חלק מהמחיר המקורי של מניות כמעט חינם הוא המחיר המקורי של אותו הנכס. בוודאי שלא הייתה כל אפשרות לנכות הוצאות בעד פחת בגין המחיר המקורי שיוחס לנכס האמור". לדברי ייטב, "בחינת המהות הכלכלית של העסקה מלמדת על כך שהנכס היחיד שרכשה יינות ביתן, ה'עץ' המיניב את הפירות בדמות המענקים וההנחות המוגברות כאחד, הינו מניותיה בלבד של כמעט חינם", ולא שום נכס נוסף.

ייטב מוסיפה: "בעקבות רכישת מניות כמעט חינם התחזקו מעמדה של יינות ביתן כרשת קמעונאית המפיצה את תוצרתם של הייצרנים, אף כוח המיקוח שלה במו"מ עם ספקיה. כפועל יוצא שופרו תנאי הסחר בהסכמי הסחר בינה לבין ספקיה. יתרונות מסחריים אלו אכן נוצרו בשל התרחבות הרשת בעקבות עסקת הרכישה, ואולם עם זאת, לא מדובר כאמור ברכישת 'עץ' נוסף שרכשה יינות ביתן, מבעלי המניות (כמוניטין, אי-תחרות וכיוצ"ב), אף לא ב'עץ' שרכשה מהספקים. הניסיון לעצב את ההתקשרות החוזית עם הספקים ולהציגה כרכישת זכות חוזית הוא מלאכותי ומאולץ".

לבסוף אומרת ייטב: "גם אילו היה מקום לקבל את עמדתה של יינות ביתן, ולהציג את ה'זכות' למענק ספקים כנכס נפרד, או לייחס לה חלק מהמחיר המקורי של המניות, בהעדר קביעה מפורשת בפקודה או על פיה, לא היה ניתן לתבוע ניכוי בעד פחת בשל נכס זה, שלא נקבע לו שיעור לניכוי בעד פחת". ביתן חויבה בתשלום הוצאות בסך 250,000 שקל. את ביתן ייצגו עוה"ד גיל גריידי, עדי רבן, עמית רון, טל בן-משה וגיא חן, ואת פקיד השומה - עו"ד ירון פנש.