נדחתה תביעת ענק נגד בן-דב ובכירי סקיילקס

סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, דחה תביעה בסך 250 מיליון שקל שהגישה חברת סאני נגד אילן בן-דב, שהיה בעל השליטה בה, ונגד נושאי משרה בה ומשרד רואי החשבון ארנסט אנד יאנג (EY). כבוב קבע (22.3.21), כי חלוקות הדיבידנד שביצעה סאני בשנים 2011-2010 היו תקינות וכי לא נפל פעם בהערכות השווי של סאני שהכינו רואי החשבון בשנים 2014-2013.

בן-דב היה בעל השליטה בחברת סקיילקס (שמה הקודם של סאני), אשר הייתה בעלת הזיכיון לייבוא טלפונים סלולריים של סמסונג ושלטה בחברת פרטנר. לצידו נתבעו הדירקטורים לשעבר יואב בירן, רגינה אונגר, שלום זינגר, אריה עובדיה ויחיאל פינגולד, המנכ"ל לשעבר יהל שחר ומי שהייתה סמנכ"לית הכספים, גלית אלקלעי. התביעה הוגשה בידי עו"ד אופיר נאור, בעל תפקיד שמינה בית המשפט עם קריסתה של סקיילקס בשנת 2015.

לגבי חלוקות הדיבידנדים טען נאור, כי הן נועדו להיטיב עם בן-דב - שהיה זקוק לכסף כדי לממן את רכישת פרטנר - וכי ההחלטות עליהן התקבלו תוך התעלמות מן ההשלכות השליליות הצפויות של הרפורמה בשוק הסלולר על פרטנר. לגבי הערכות השווי טען נאור, כי הן בוצעו ברשלנות ובהתעלמות מגורמי סיכון, ותוך הישענות בלעדית של רואי החשבון על המידע שקיבלו מנושאי המשרה בסקיילקס.

כבוב מנתח על פני קרוב ל-200 עמודים את ההחלטות על חלוקת הדיבידנדים ואת עבודתם של מעריכי השווי, וכאמור דוחה את טענותיו של נאור. הוא מדגיש, כי יש לבחון את הצעדים על-פי המידע שהיה קיים בזמן אמת ולא בחוכמה שבדיעבד, וכי בית המשפט לא יהיה מי שיקבל סטנדרטים לעבודתם של מעריכי שווי וכללים למניעת ניגוד עניינים בינם לבין מזמיני העבודות. כבוב מיישם את פסק דינו של בית המשפט העליון בדבר שיקול הדעת העסקי, לפיו בית המשפט לא יתערב בהחלטה מקצועית של נושאי המשרה - כל עוד זו התקבלה בהליך תקין ועל בסיס המידע הדרוש.

"בזמן אמת פרטנר בעצמה לא צפתה את הפגיעה המשמעותית שתיגרם לרווחיותה כתוצאה מהרפורמה בשוק הסלולר, וזאת חרף העובדה שנתונים בדבר השפעת הרפורמה נלקחו בחשבון ונשקלו על-ידה. מידע זה הועבר גם לדירקטוריון החברה [סקיילקס] שהסתמך בין היתר על התחזיות שהובאו בפניו בדבר אמידותה הפיננסית של פרטנר וחלוקת הדיבידנדים על-ידה", קובע כבוב. "דירקטוריון החברה
היה מעודכן ומיודע לגבי מצבה הכספי של פרטנר, וכן על האתגרים שעומדים בפניה ביישום הרפורמה בשוק הסלולר, על השלכותיהם".

כבוב מוסיף: "דירקטוריון החברה הכיר היטב את שינויי הרגולציה בשוק הסלולר, תיחקר את בכירי פרטנר בנושא זה במספר הזדמנויות שונות לרבות בקשר עם החלוקות, אתגר את בכירי פרטנר לגבי תוצאותיה הפיננסיות, התוודע ושקל גם חוות דעת חיצונית של חברת EY שלקחו בחשבון גם הן את שינויי הרגולציה, ושיתף בהליך העבודה מול פרטנר גם את מבקר הפנים של החברה ואת רואי החשבון המבקרים שלה. כל אלו מצביעים על בחינה מעמיקה ורצינית של דירקטוריון החברה בקשר עם מצבה של פרטנר ובפרט בקשר עם שינויי הרגולציה... גם בכירי פרטנר שהשתתפו בישיבות הדירקטוריון הקפידו להציג תמונה ריאלית ורחבה ככל שאפשר לחברי הדירקטוריון ולא חששו לציין מגמות מדאיגות ולהדגיש אותן בפני חברי הדירקטוריון".

כבוב גם מצא, כי הדירקטוריון בחן כיאות את יכולתה של סקיילקס לעמוד בחובותיה גם לאחר חלוקת הדיבידנדים, הביא בחשבון כריות ביטחון למקרה הצורך וצדק במסקנתו לפיה הייתה לה יכולת פרעון מוכחת. כבוב דחה את הטענה לפיה בן-דב פעל לטובתו האישית, תוך שהוא מזכיר שעל-פי פסיקת העליון - המעלה טענה כזאת צריך לעמוד בנטל הוכחה מוגבר. נאור לא הוכיח ש"דירקטוריון החברה פעל כשלוחו ומטעמו של בעל השליטה, ופרט להעלאת טענות בדבר תלות זו לא הובאו ראיות שיוכיחו את הבעייתיות הנטענת ביחס להתנהלות הדירקטוריון. אדרבה, בגדרי ההליך הוכח כי דירקטוריון החברה שקד על מלאכתו וניהל דיון רציני ומעמיק בדברים".

בסכמו פרק זה אומר כבוב: "תביעות מסוג התביעה שלפני מקבלות נפח הולך וגדל במכלול התיקים המוגשים לבתי המשפט. תביעות שמוגשות על-ידי בעל תפקיד במסגרתן נכנס בעל התפקיד בנעלי החברה או בנעלי נושיה ומבקש לתבוע זכויותיה, לעיתים כמוצא אחרון בטרם תימצא בחדלות פירעון. ודוק, לא בנקל יטיל בית משפט אחריות על דירקטוריון חברה בגין קבלת החלטה עסקית אשר התקבלה בהליך נאות ובתום לב, אף אם נטען כי הסבה נזק לחברה או לנושיה. לא די בכך שדירקטוריון חברה קיבל החלטה עסקית שהתבררה בדיעבד כשגויה. טענות מעין אלה יש להוכיח
בתשתית ראייתית איתנה אשר יהיה בה להעיד על הפרת חובות מצד נושאי המשרה, ובפרט עליה להצביע על כך שבזמן אמת מעשיהם עלו כדי הפרת חובותיהם שבדין, בין אם בשל התרשלות והתנהלות בלתי סבירה ובין אם בשל ניגוד עניינים בו היו מצויים". כאמור, במקרה זה לא הוכחו הטענות.

בנוגע להערכות השווי של EY קובע כבוב, כי לא הוכחה התרשלות של רואי החשבון או של נושאי המשרה, וגם לא הוכח שלנושי סקיילקס - ובהם מחזיקי האג"ח שלה - נגרם נזק בשל אותן הערכות שווי. "נושאי המשרה פעלו כפי יכולתם לספק למעריכת השווי את כלל המידע הדרוש לה לשם הערכות השווי, כאשר חלק מהמידע אף הופיע בדוחות כספיים שפרסמה החברה לציבור ולא הוכח כי אלו פעלו על-מנת להסתיר מידע מהותי מ-EY". ואילו מעריכי השווי לא הסתמכו בצורה עיוורת על המידע שקיבלו מהחברה, אלא התייחסו לסיכונים ולאינדיקציות הרלוונטיים.

כבוב גם נדרש, כאמור, לשאלה העקרונית של הפיקוח על מעריכי שווי ואומר: "קיימת אי-בהירות מסוימת לגבי סטנדרט ההתנהגות המצופה ממעריכי שווי בנסיבות בהן עסקינן, בהעדרם של הוראות חוק, תקנות רלוונטית כמו גם הוראות או נהלים מקצועיים מחייבים. חרף האמור, אינני סבור כי פסיקתו של בית המשפט היא האכסניה המתאימה לקבוע ולנסות להסדיר מהו הסטנדרט המקצועי הראוי והמצופה ממעריך שווי. זוהי מלאכתו של הרגולטור להתקין תקנות שיאפשרו ודאות וביטחון, תוך קביעת נוסחאות כלליות לפיהן יפעל השוק. קביעת הכללים לפיהם יפעלו וינהגו מעריכי שווי מקצועיים היא סוגיה שבית המשפט אומנם נדרש לה לעיתים ומתחבט בה, אך הוא אינו בא להכריע בה, קביעת הכללים היא משימתו של הרגולטור".

סאני חויבה בתשלום הוצאות בסך 325,000 שקל. את החברה ייצגו נאור ועוה"ד שחר בן-מאיר ויצחק אבירם; את בן-דב ייצגו עוה"ד גיל אוריון, עודד רביבו, רועי שטינמיץ וזוהר בלקיטני; את הדירקטורים ייצגו עוה"ד רון ברקמן, אלעד חן וקרן בירנהק; את EY ייצגו עוה"ד ירון קוסטליץ, יואב סגל ואביעד שאולזון; ואת כלל ביטוח שביטחה את נושאי המשרה - עוה"ד סיגל שלימוף-רכטמן, מאיה סלומון ואולגה כהן-ברמן.