סעו לעין הוד, לטיול קסום של חורף אביבי. בקרו בין השאר במוזיאון ינקו דאדא, בתערוכת דורותי רובינס. התענגו על הנוף, על הבתים הקטנים בהם גרים אמנים ויוצרים אחרים (ביניהם שלמה ארצי). התבוננו במושבה הקטנה במעלה הכרמל מעוטרת עצי הזית, אורנים, ברושים, עצי פרי ושיחי פרא נחמדים. חושו את ריח הגשם באדמה הרעננה, ראו מרחוק את הים והכירו את היצירות של הפסלת תושבת המקום שנפטרה לפני עשר שנים. בכניסה לעין הוד נמצא ספסל ברונזה שהוא מבנה מורכב של זרועות ורגליים עם מחסה מקורה ופנס סוריאליסטי, ועוד יונה היושבת מלמעלה. שם מצטלמים כולם למזכרת... זהו הספסל שיצרה דורותי רובינס לכפר שאהבה ולמבקריו.
בשנות הששים הייתה עין הוד המקום הטרנדי-האולטימטיבי לביקור של צעירי תל אביב וחיפה, בעיקר בשבתות ובעיקר לשם החמין שהוגש במסעדה כפרית שעדיין קיימת היום, בדיוק באותו מקום ובאותה אווירה. מוזיאון ינקו דאדא נפתח בשנת 1983. מבנהו מרשים, בנוי אבן ורב-מפלסי. הוא מוזיאון קבוע ליצירות מרסל ינקו, "מייסד" עין הוד ככפר אמנים, צייר סוער מאסכולת דאדא בפריס, שיצר ברומניה ובפריס של המחצית הראשונה של המאה ה-20. למוזיאון תערוכות מתחלפות, סדנות יצירה, הרבה מבקרים ותלמידים, מוסד תוסס שהמנהל האמנותי לו הוא מרק שפס, לשעבר המנהל האמנותי של מוזיאון תל אביב.
סיפור חיים של אישה-פסלת
דורותי רובינס, שהעניקה ליצירות חייה את הכינוי התיאטרון האנושי, נולדה בשנת 1920 למשפחה יהודית בלייקווד אוהיו, למדה באקדמיה לאמנות קרנבוק בבלומפילד הילס, מישיגן, ועשתה תואר באמנות במכלת האנטר בניו-יורק. כאשר התחילה ללמד פיסול באוניברסיטות בארה"ב הייתה אישה יחידה בין גברים. היא לימדה פיסול במוזיאון סינסינטי לאמנות באוהיו, ושימשה מרצה בכירה לפיסול באוניברסיטת ניו פלץ בניו-יורק. במהלך חייה הציגה דורותי רובינס בעשרות תערוכות ומוזיאונים ברחבי ארה"ב ובישראל, וזכתה בפרסים רבים. עבודותיה נמצאות בגני מוזיאונים ואוניברסיטות ברחבי ארה"ב. עד שעלתה לישראל הייתה רובינס בעלת גלריה לאמנות בניו-יורק ומעורה בחיי האמנות והאמנים בארה"ב בכלל ובניו-יורק בפרט.
בשנת 1971 עלתה לישראל עם בתה היחידה דינה. שימשה כמרצה בכירה לפיסול בחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה, ובהמשך כראש חוג באוניברסיטה זו. היא התגוררה ויצרה בעין הוד עד מותה בשנת 1999.
בתה דינה רובינס-דקל ומוזיאון ינקו דאדא ריכזו את יצירות הפיסול הייחודיות לתערוכה. בין השאר מוצג בתערוכה סרט וידאו שצולם לפני כמה עשרות שנים בארה"ב, בו נראית דורותי במהלך יציקה מסובכת של פסל בטכניקות עתיקות. הסרט מדגים את מיומנותה של הפסלת בטכניקות של עבודה פיסית, שימוש בכימיקלים, טכניקות צביעה, ריתוך ושימוש בכלי עבודה קלאסיים. המראה של אישה יפה ומיומנת בעבודה "גברית" מאשר את יכולותיה כמורה לפיסול. היצירות בתערוכה מספרות את הידע שלה בטכניקות; את עולמה העשיר; את הילדה שבה, שאוהבת אגדות ילדים; את הצד האפל של עולם ימי הביניים ודמויותיו; את כוחה המיוחד בפיסול של דמויות אנושיות בתנועה - תערובת של מחול ולוליינות; את אהבתה לדמויות קרקסיות ואת הלך רוחה המשתנה עם השנים.
בולטות בין האחרות העבודות הגדולות. הן עשויות פיסות נחושת מרותכת, המתחברות אחת לאחת בעבודת נמלים לדמויות רוקדות בתנועות לולייניות. דמויות הנחושת השונות המזכירות במשהו את עבודות ג'אקומטי, אך הן מלאות גוף יותר, מיוסרות פחות ותמיד מרמזות סיפורי-אגדות, עם אירוניה והומור. אצל דורותי רובינס יש תמיד תערובת של תמימות וציניות, סוריאליזם עם מציאות, אהבה לבני אדם או לדמויות שהן חצי אדם חצי תרנגול או אדם עם חיה כמו איש וחזיר, תרנגול-אדם, תרנגול-לוליין, עכבר כלוליין בקרקס ועוד. סדרת התבליטים עשויה יציקות נחושת ותבליטי עץ. היא נעשתה בהשראת צילומי הצלם הצרפתי קארטייה ברסון (מן המחצית הראשונה של המאה ה-20) ומייצגת טכניקה נדירה.
ב-9.1.2010 ייערך שיח גלריה ומיצג של מוזיקה ותנועה בהשראת יצירותיה באולם התערוכה במוזיאון ינקו דאדא בעין הוד, בין השעות 14:00-11:00. התערוכה ננעלת ב-8 לפברואר.
למעוניינים לבקר בסטודיו של האמנית בעין הוד ניתן לקבוע פגישה בטלפון: 050-7564260.
