מסמכים שהכין השב"כ בשנת 1959 על אירועי ואדי סאליב ומצויים בארכיון המדינה לא ייפתחו לעיון - קובעת (יום ג', 6.4.21) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות. היא קיבלה את עמדת השב"כ, לפיה גם כיום עלול פרסומם לפגוע בביטחון המדינה ובשמם הטוב של מי שהיו מודיעים של הארגון.

המהומות בשכונה החיפאית התחוללו ביולי 1959, ומשם התרחבו למקומות נוספים וחלקן היו אלימות; הן נחשבות לביטוי הראשון של המחאה המזרחית בשל קיפוח עדתי. ועדת חקירה ציבורית בראשותו של השופט משה עציוני עמדה על המצוקה והשסע החברתי שבבסיס האירועים, וקבעה שלא הייתה מאחוריהם יד מכוונת. על-פי הוראתו של ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון, עקב השב"כ אחרי האירועים.

ד"ר שי חזקוני מאוניברסיטת מרילנד ביקש מארכיון המדינה לעיין במסמכי השב"כ מאותה תקופה, אך בקשתו נדחתה. הוא עתר לבג"ץ, יחד עם האגודה לזכויות האזרח, בבקשה להורות על חשיפתו של החומר, לפרסם את הנוהל העוסק בחשיפת חומר ארכיוני רגיש, להורות לשב"כ לפרסם בצורה יזומה חומר שעברו למעלה מ-50 שנה מיצירתו ולהורות לו לחשוף את כל חומרי הארכיון בני ה-70 ומעלה. תוך כדי הדיונים בעתירה, שהוגשה ב-2019, הוארך ל-90 שנה החיסיון על מסמכים ביטחוניים, תמצית הנוהל פורסמה והשב"כ הצהיר שהוא פועל לפרסם חומרים מארכיונו. לפיכך, נותרה להכרעת רק סוגיית החומר על ואדי סאליב.

חיות מקבלת את עמדת העותרים לפיה על חומרי השב"כ חלות תקנות הארכיונים, כך שבמקרים מסוימים ניתן לגלותם, ודוחה את עמדת המדינה לפיה חוק השב"כ הוא שחל עליהם (שמשמעותה איסור גורף על חשיפתם). הנימוק העיקרי של חיות הוא, שראש הממשלה יצר בתקנות הארכיונים את ההסדר לחשיפת מסמכי השב"כ שהועברו לארכיון המדינה. אם גישתה של המדינה הייתה נכונה, אזי הסדר זה היה בבחינת אות מתה מרגע היוולדו.

חיות נמנעת מלקבוע כיצד יש לקבוע האם חשיפת חומר מסכנת את ביטחון המדינה. העותרים טענו, כי הפרסום ייאסר רק כאשר "הנזק לשלום הציבור ובטחונו הוא קשה, רציני וחמור, ואם הסתברות התרחשותו היא קרובה לוודאי". המדינה טענה, די בחשש לביטחון המדינה. חיות מאמצת קביעה קודמת של בג"ץ, לפיה "אין ספק כי תוצאת האיזון בין פומביות הדיון לבין ביטחון המדינה אינה ניתנת לקביעה מראש שכן היא תלויה בהערכת מידת הסיכון לביטחון ומידת ההסתברות שפגיעה כזו תתרחש בנסיבות העניין. לפיכך, התוצאה באשר לנקודת האיזון הראויה, נגזרת מנסיבותיו של כל מקרה לגופו".

בנוגע לחומר על ואדי סאליב, אומרת חיות: "במהלך הדיון במעמד צד אחד, הוצגה בפנינו חוות דעת מסווגת שכללה דוגמאות מתוך המסמכים הקשורים באירועי ואדי סאליב השמורים בארכיון השב"כ. עיינו בחוות הדעת וביקשנו הסברים מנציג השירות שחיבר אותה. עיון בחומרים שהוצגו לנו מלמד כי אכן מדובר בחומרים רגישים שחשיפתם גם כעת, לאחר כ-60 שנה, יש בה כדי להסב נזק לביטחון המדינה. זאת, משום שיש בהם כדי לגלות שיטות ודרכי פעולה של השירות ובעיקר לפגוע בביטחונם ובשמם הטוב של מקורות אנושיים ('יומינט'). לעניין זה משנה חשיבות, שכן שמירה על חשאיות זהותם של המקורות חיונית להגנה על יכולתם של גופי המודיעין של מדינת ישראל לגייס מקורות ולהבטיח להם שזהותם תישמר בסוד מוחלט והם לא ייחשפו גם בחלוף השנים.

"עם זאת יודגש - בפנינו הוצגו אך דוגמאות מתוך כלל המסמכים המצויים בארכיון השב"כ. במענה להערות ושאלות שהעלינו ציין בפנינו נציג שב"כ כי לקראת הכנת חוות הדעת המסווגת הושקעו מאמצים באיתור מורכב של חומר ארכיוני, בניסיון לבור מתוכו חומר שניתן לפרסם בקשר לאירועי ואדי סאליב בהשמטות הנדרשות. נציג השב"כ הוסיף וציין כי אכן אותרו מספר מסמכים שניתן לקדם אישור לפרסומם, לאחר צנזור והשחרה מתחייבים. ככל שמסמכים אלה טרם פורסמו לציבור, יש לצפות כי הפרסום ייעשה בהקדם". חיות מוסיפה, כי על השב"כ לבחון מעת לעת את החומר ולפרסם את מה ששוב אין מניעה מלפרסמו.

המשנה לנשיאה חנן מלצר והשופט אלכס שטיין הסכימו עם חיות. את חזקוני ואת האגודה ייצג עו"ד אבנר פינצ'וק, ואת המדינה - עו"ד עמרי אפשטיין.