"יש עכשיו משפט שמתנהל, שכולם יודעים איזה, ויש טענה שלא יכול להיות משפט צדק בגלל האווירה וכל מיני פעילויות ציבוריות. כל נאשם - כולל הנאשם שבו מדובר - נהנה מחזקת חפות, ולי אין כל ספק שהתביעה תעבוד קשה, וההגנה תעבוד קשה ובית המשפט ישפוט לפי הראיות ולא לפי כותרות מזדמנות של תקשורת. השופטים חשופים לתקשורת ורואים טלוויזיה, אך הם ישפטו מקצועית. לי אין כל ספק".
כך אומר (יום ד', 7.4.21) המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון,
אליקים רובינשטיין. הוא דיבר בערב השקת ספרו של העורך המשפטי של News1 וחוקר השואה
איתמר לוין "עדים ראשונים: עדויות ניצולים במחנה ברגן-בלזן, 1945". רובינשטיין ציין את הבעייתיות שעלולה להתעורר בראיות בנושאים שמעוררים רגשות עזים, כמו להבדיל במהלך משפטים שעסקו בנושא השואה. "הבעיה בראיות בנושאים האלה היא שבית המשפט צריך לנתק את עצמו מאמוציות ומאווירה ומהיסטוריה עקובה מדם", אמר.
רובינשטיין ציין את העובדה שבימיה הראשונים של מדינת ישראל, כאשר התנהלו משפטים פליליים לאנשים שנחשדו כמי שהיו בתפקידים מטעם הנאצים בשנות השואה, הסתיימו שליש מהם בזיכויים.
"היו לא מעט זיכויים, ומשמעות הזיכויים עבודה מקצועית ולא אמוציונלית של בית המשפט. למרות שבעשור הראשון של המדינה שבו קול הדם זועק וחלק גדול של תושבי המדינה היו ניצולים ובני משפחותיהם, השופטים האלה בדקו את הראיות. זה לא שאתה בא עם סימפטיה או אנטיפתיה או עם דעה ברורה לגבי מה שקרה בשואה, ושכל מי שנתן יד לנאצים דינו להישפט, אלא האם הזיהוי שלו נכון והאם הזיכרון של העד שזיהה אותו אינו מתעתע, ומה בדיוק הוא עשה. אולי חלק מאלה שזוכו לא היו צדיקים, אבל משפטית - היה צריך לזכות אותם".
לדבריו, כל שופט מבין שככל שהעדות קרובה יותר לנושא - המשקל שלה צריך להיות גדול יותר. יש חשיבות גדולה בגביית עדויות על אתר, בוודאי במשפט הפלילי. מכאן, הוסיף רובינשטיין, חשיבותן של העדויות הכלולות בספר החדש, ואשר נגבו חודשים אחרים לאחר השחרור. הוא גם התייחס לספיחיו של משפט אייכמן, משפט שלדבריו חשף אותו לראשונה כנער אל השואה. "כשהוא היה בין סיום המשפט לבין ההוצאה להורג, הוא כתב רשימות. דוד בן-גוריון וגדעון האוזנר החליטו לגנוז את הרשימות שלו. כשהתקיים משפט של מכחיש השואה הבריטי דייוויד אירווינג שתבע את פרופ' דבורה ליפשטט שכתבה עליו שהוא מכחיש שואה - משפט שבו הוא הפסיד - עורך הדין שלה ביקש מאיתנו לשחרר את המסמכים של אייכמן. קיימנו התייעצויות עם השופטים של אייכמן שהיו אז בין החיים, ופה אחד החלטנו לשחרר את המסמכים".
לדברי רובינשטיין, בית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג מנסה לחפש את מדינת ישראל. הוא ציין, כי הרעיון הבסיסי להקמתו: לאפשר העמדה לדין של פושעי מלחמה ממדינות רשע שלא מקיימות משפט צדק. עם זאת, בגלל שמדובר במוסד של האו"ם, הקמת בית הדין הייתה נגועה מתחילתה בפוליטיזציה. "בנאום הפתיחה שלי בוועידת היסוד של בית הדין שהתקיימה ברומא הזהרתי שלפי מה שאני שומע - בית הדין הולך להיות נגוע בפוליטיזציה. לכן לא אשררנו את האמנה הזאת ולא הצטרפנו אליה, מפני שהיה ברור מהלחצים שהופעלו מה להגדיר כפשעי מלחמה ומה לא - שזה הולך להיות נגוע בפוליטיזציה.
"בית המשפט אצלנו - שיש כאלה שאוהבים אותו ויש כאלה שלא אוהבים אותו - הוא נכס אסטרטגי ושכפ"ץ של מדינת ישראל בעולם. הוא מוכר כבית משפט עצמאי, חזק ורציני, שעושה עבודה מקצועית. אין בעיה עם ביקורת, וביקורת היא לעתים בונה. אבל מי שהיום מבקר לא רוצה לתקן, אלא להרוס", הוסיף רובינשטיין.
