הבעלים לשעבר של קבוצת השילוח הבינלאומי פליינג קרגו, דניאל רייק, ממשיך לנסות להקטין את חבות המס שלו בעקבות מכירתה לדויטשה פוסט - למרות פסק דינו של בית המשפט העליון בנושא. כך עולה (יום ה', 9.4.21) מהחלטתו של שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף. הוא דחה את נסיונו של רייק לפתוח מחדש את הדיון, באמצעות ערעור של שומות המס שנקבעו לו לשנים שלאחר המכירה.
לפני שנתיים קבע גרוסקופף, כי דניאל רייק ואחיו אבי רייק ישלמו מס של 250 מיליון שקל על העסקה, ולא 120 מיליון שקל כפי שקבע בית המשפט המחוזי מרכז. פליינג קרגו נמכרה לדויטשה פוסט בשנת 2007 תמורת 446.7 מיליון שקל. גרוסקופף פסק, שלא ניתן לקבל את החלוקה שהציגו החברות והאחים, ולפיה 98% מהתמורה היו בעד מניות הקבוצה ורק 2% תמורת המוניטין שלה. גרוסקופף החליט שהתמורה האמיתית היא 434.4 מיליון שקל תמורת המניות ו-12.4 מיליון שקל תמורת המוניטין.
מסכום זה, הוסיף גרוסקופף, יש לנכות פחת בסך 12.4 מיליון שקל, כך שהתמורה החייבת בעד המניות לצורכי מס היא 422 מיליון שקל. סכום זה חייב במס שולי מירבי (50%) על הרווחים שיש לייחס עד לשנת 2003, ובמס של 20% לחלק של השנים 2007-2004. זאת, לעומת מס של 20% בלבד על מכירת מוניטין. בתוספת הפרשי ריבית והצמדה ל-12 השנים שמאז ביצוע העסקה, המשמעות היא, כאמור, חיוב במס מוערך של 250 מיליון שקל במקום 120 מיליון שקל לפי הכרעתו של המחוזי.
חודש לאחר מתן פסק הדין, הגישו החברה ודניאל רייק בקשה להבהרת פסק הדין. הם טענו, כי לא נקבע בו מהו "יום הרכישה" של מניות פליינג קרגו בידי רייק. לקביעה זו יש משמעות רבה, אותה העריכו החברה ורייק בהפחתת המס ב-100 מיליון שקל - אם הייתה מתקבלת עמדתם.
גרוסקופף דחה ביולי 2019 את הבקשה להבהיר את פסק הדין, באומרו שלא ניתן היה להפריד בין מכירת הפעילות לבין מכירת המוניטין כאשר החלה פליינג קרגו את פעילות השילוח הבינלאומי. "אם פעילות והמוניטין שצמח לאותה פעילות מועברים במקשה אחת, לא ניתן לנתק ביניהם לצורכי מס", קבע גרוסקופף. כיוון שכך, הוא לא נזקק לדון בטענת המדינה לפיה בקשת ההבהרה סותרת את עקרון סופיות הדיון ומהווה למעשה "מסווה לכתיבת פסק דין חדש".
כעת דחה גרוסקופף את בקשת החברה לערער על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט שמואל בורנשטין), לפיה אין היא יכולה לערער על שומותיה לשנים 2014-2011. בשנים אלו שילמה פליינג קרגו תמלוגים לדויטשה פוסט - אותם סיווגה כהחזר הלוואה שלקחה לצורך מימון רכישת מוניטין הקבוצה והריבית עליה. בורנשטין קבע, כי פסק דינו של בית המשפט העליון יוצר השתק פלוגתא בשאלת התמורה ששילמה פליינג קרגו בעד רכישת המוניטין, ולכן אין היא יכולה כעת לטעון שיש לקבוע אחרת לצורך שנות המס הבאות.
גרוסקופף מסכים עם בורנשטין: "שאלת התמורה ששולמה על-ידי המבקשת במסגרת העסקה בעבור מוניטין הקבוצה נבחנה כדבעי בעניין פליינג קרגו, והוכרעה לגופה, בהכרעה שהייתה חיונית לצורך מתן פסק הדין באותו עניין, לאחר שכלל הצדדים הרלוונטיים לעניין – ובכללם הצדדים להליך שעתה לפני – העלו את טיעוניהם ונימוקיהם. לפיכך, כפי שמבהיר בפירוט בית המשפט קמא, ניתן למבקשת יומה בבית המשפט בעניין זה, ואין מקום לאפשר לה להעלותו לדיון פעם נוספת.
"העסקה בה עסקינן היא עסקה אחת, שנערכה בשנת 2007. משנפסק אשר נפסק לגבי אופן חלוקת התמורות במסגרת עסקה זו, פשיטא כי אין לאפשר לצדדים לחזור ולהעלות טיעונים בעניין זה בכל שומה ושומה אשר הקביעות הללו רלוונטיות לגביה. אכן, 'כל שנת מס עומדת בפני עצמה', אך מכאן לא ניתן להסיק כי אירוע הנושא השלכה פיסקלית למספר שנות מס ייבחן ויאופיין מחדש במסגרת כל שומה שנתית בנפרד". טענותיה של החברה כעת מתעלמות מקביעותיו של בית המשפט העליון, מוסיף גרוסקופף - שכאמור כתב את אותו פסק דין.
פליינג קרגו חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל, למרות שהמדינה לא התבקשה להשיב. את החברה ייצג עו"ד שלומי לזר (שותף במשרדו של אמנון רפאל, לאחר שבהליכים הקודמים היא יוצגה בידי משרד גורניצקי).
