חלקי גפיים - ברך, מרפק, שוק, זרוע וכדומה - אינם איברים בפני עצמם לצורכי ביטוח, אלא חלקים מן הידיים והרגליים. משמעות הדבר היא, שפגיעה בהם תזכה בפיצוי נמוך יותר מאשר הפגיעה באיבר כולו. כך קובעת לראשונה (יום א', 11.3.21) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר.

להגדרה זו יש משמעות מעשית רבה, כפי שמסבירה וילנר: "בעוד שנכות חלקית באיבר המופיע בטבלה [המצורפת לפוליסה] מזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח המהווים אחוז כלשהו מתוך שיעור התגמולים שנקבעו לגבי אותו איבר, הרי שעבור נכות חלקית באיבר שאינו מופיע בטבלה - זכאי המבוטח לתגמולים הנגזרים מהסכום הכולל של הפוליסה". במקרה הנדון, מדובר היה בפיצוי כפול אילו ברכו של הנפגע הייתה מוכרת כאיבר בפני עצמו ולא כחלק מן הרגל. הערכאות הדיוניות פסקו בצורה סותרת וכעת קובעת וילנר את ההלכה המחייבת.

וילנר אומרת: "השאלה הניצבת להכרעתנו היא האם הברך מהווה חלק מהרגל (והדברים יפים לגבי חלקי גפיים נוספים, כגון ירך, שוק, מרפק, זרוע וכדומה). ואמנם, לפי לשון בני אדם, יש להשיב על שאלה זו בחיוב, שכן הרגל היא גפה אשר מורכבת מחלקים שונים, בכללם ירך, שוק, מפרק ירך, ברך וקרסול - חלקים אשר בלעדיהם לא ניתן יהא לבצע את הפעולות שנועדה הרגל לבצע לפי טיבה וטבעה.

"ודוק: אף אם בהקשרים מסוימים (למשל: אנטומיים או בלשניים) ניתן להתייחס לחלקים אלו באופן נפרד ועצמאי, הרי שאין בכך כדי לשנות את ההבנה המקובלת לגביהם כחלקי רגל. אין ספק, אפוא, כי פרשנות המונח רגל בפוליסה 'בלשון פשוטה ומקובלת של בני אדם' [כפסיקת בית המשפט העליון] מחייבת את המסקנה לפיה השלם שווה לסך חלקיו, היינו כי המונח רגל כולל בתוכו, מטבע הדברים, אף את חלקי הרגל השונים". וילנר מציינת, כי זוהי גם עמדתו של המפקח על הביטוח בנוגע לשוק - ואין סיבה להבחין בינה לבין הברך. ואילו העמדה ההפוכה עלולה להוביל למצב אבסורדי, בו מי שאיבד את רגלו יקבל פיצוי נמוך ממי שנקבעה נכות חלקית בברכו.

וילנר דחתה את הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת אביגיל כהן), לפיה חברת הביטוח מנורה תפצה את התובע באופן חלקי בלבד על נכות צמיתה בברכו. השופטים יצחק עמית ודוד מינץ הסכימו עם וילנר. את התובע ייצג עו"ד ארן פריזנט, ואת מנורה - עו"ד רם דורון.