שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, דחה (יום א', 11.4.21) את רוב ערעורו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנוגע לחומרי חקירה שלא העבירה לו הפרקליטות. שטיין הורה להעביר להגנה רק את רשימת החומרים הקיימים בתיק 1000 הישן ועוד כמה קטעים שהושחרו בעדויות שכבר הועברו לו. שטיין דוחה לחלוטין את טענתו של נתניהו, לפיה הפרקליטות ניסתה לחמוק ביודעין מחובת הגילוי ואין להעניק לה את חזקת התקינות.

תיק 1000 הישן הוא הכינוי לבדיקה שניהלה המשטרה נגד נתניהו בחשד לעבירות מתחום טוהר המידות, אשר לא הבשילו לחקירה מלאה; זאת, להבדיל מתיק 1000 העוסק במתנות שקיבל נתניהו מארנון מילצ'ן וג'יימס פאקר, ואשר בו הוא מואשם במרמה והפרת אמונים. הפרקליטות הצהירה שתיק 1000 הישן אינו קשור לתיק 1000 הנוכחי ולימינה עומדת חזקת התקינות. "במקרה דנן, חרף טענותיו של העורר, חזקה זו לא הופרכה והיא עומדת בעינה, מאחר שלא הוצגה שום ראיה שבכוחה להצביע, ולו בעקיפין, על ניסיון המדינה לחמוק במודע ממילוי חובות הגילוי שלה", מדגיש שטיין. לכן, לנתניהו אין זכות לקבל בצורה גורפת את כל החומר המצוי בו.

לצד זאת, ממשיך שטיין, בין שני התיקים יש זיקה כלשהי - גם אם לא זיקה ממשית. לכן, על הפרקליטות להעביר להגנה את רשימת החומרים שבתיק 1000 הישן (17 קלסרים של מסמכים), כך שתוכל להחליט האם לבקש מבית המשפט לחשוף בפניה מסמכים ספציפיים, אשר יימצאו קבילים ורלוונטיים למשפט הנוכחי. זאת, מאחר שגם הפרקליטות איננה חולקת על כך, שמקצת מן החומרים שנאספו בתיק 1000 הישן עשויים להיות רלוונטיים לתיק 1000 החדש.

רוב החלטתו של שטיין עוסקת בחומרי חקירה שנמסרו להגנה תוך השחרת חלקים מהם (לעיתים רוב החומר). הוא מציין, כי בית המשפט העליון טרם הכריע בשאלה האם השחרה כזאת היא מותרת, למרות שמדובר בנוהל הנהוג מזה שנים. עקרונית סבור שטיין שהתשובה חיובית, אך כפוף למספר סייגים (המנוסחים בזהירות לנוכח העובדה שמדובר בהחלטה בדן יחיד ולא בפסק דין בהרכב). בהקשר זה קובע שטיין, כי בית המשפט הדן בתיק הוא שיכריע האם יש לגלות חומר שהושחר, וערכאת הערעור לרוב תימנע מהתערבות בהחלטתו - אלא גם נפל בה פגם ברור.

"כל אימת שקיימת אפשרות סבירה כי המידע שאותו מבקשת המשיבה להשחיר עשוי לסייע להגנה בדרך כלשהי - ככלל, ייחשב המידע לרלוונטי ויגולה לנאשם ולבאי-כוחו ללא מחיקות וללא השחרות", קובע שטיין. "מבחן הרלוטיות, או שייכות לעניין, הוא מבחן רחב, שבגדרו ניתן וראוי להסתפק בקיומו של 'קצה חוט' כדי לחייב את המדינה לגלות חומר חקירה לנאשם. במילים אחרות: כל חומר עובדתי שלבדו או בצירופו לראיות אחרות, בין במישרין ובין בעקיפין, עשוי להגדיל או להקטין את הסתברותה של טענה כלשהי אשר הועלתה נגד הנאשם בכתב האישום, הוא בגדר חומר רלוונטי, ועל כן התביעה חייבת לגלותו לנאשם ללא שום מחיקות או השחרות".

עוד קובע שטיין, כי על התביעה למסור להגנה ללא כל מחיקות את כל ההודעות שהיא עומדת או עשויה להגיש כראיה, וכדי לאפשר השחרות - יהיה עליה להראות ש"לא קיים שום תרחיש סביר לשימוש ראייתי במידע שאותו היא מבקשת להשחיר או למחוק". לבסוף, "כאשר גילוי המידע אינו עלול לפגוע בשום אינטרס [ציבורי כמו שמות מודיעים או אישי כמו הזכות לפרטיות], סבורני כי על התביעה לגלותו לנאשם אף אם היא סבורה כי מדובר במידע בלתי רלוונטי". לעומת זאת, "כאשר גילוי המידע עלול לפגוע באינטרס כלשהו, והתביעה סבורה, כי המידע אינו יכול להועיל לנאשם בשום דרך, לא יהא מנוס מאיזוני אינטרסים שבתי המשפט יעשו בבואם להכריע בבקשות גילוי".

במקרה של נתניהו, ממשיך שטיין, הוא היה מורה בערכאה הדיונית על גילוי מלא ללא השחרות - שכן אומנם מדובר בפרטים בלתי רלוונטיים, אך הגילוי שלהם לא יפגע באינטרס כלשהי. אולם, מאחר שהוא דן בערעור - הוא לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, במיוחד כאשר ההחלטה התקבלה בידי ההרכב הדן בתיק. שטיין הורה לחשוף רק קטעים קטנים ורלוונטיים מתוך הודעותיהם של העיתונאי בן כספית (שמסר מידע בתיק 1000 הישן); מקורבו האמריקני של נתניהו, סטיבן שנאייר; ויועציו לשעבר של נתניהו, אודליה כרמון וסניאל סנילביץ. בהודעות אלו יש התייחסות לאחד מעדי התביעה [כנראה ארנון מילצ'ן] ולכן הן רלוונטיות.

עוד קבע שטיין, כי יש להעביר להגנה את הודעתו של האסטרטג השיווקי ישראל בכר בתיק 1000 הישן, שכן הוא אחד מעדי התביעה בתיק 1000 הנוכחי. שטיין לא דן בטענת ההגנה נגד העדר הנמקה בהחלטת המחוזי, ורק העיר, "כי אכן טוב היה אילו ההחלטות קמא לוו בנימוקים מפורטים". את נתניהו ייצגו עוה"ד עמית חדד ונועה מילשטיין, ואת המדינה - עוה"ד נעמי גרנות וקרן צבי-רן.