כאשר מוטל על עבריין קטין לפצות את קורבן העבירה, יש להביא בחשבון את יכולתו הכלכלית כחלק משיקולי השיקום, כך שלא ייאלצו לשלם את הפיצוי במשך שנים רבות. כך קובעת (13.4.21) שופטת בית המשפט העליון, יעל וילנר.

וילנר אומרת: "נקבע לא אחת, כי בעת גזירת עונשו של קטין יש להעדיף את שיקולי השיקום על פני שיקולי ענישה אחרים, וזאת בשל האינטרס הציבורי הראשון במעלה של שיקום נאשמים-קטינים והחזרתם למוטב. אני סבורה כי שיקולי שיקום אלה רלוונטיים אף ביחס לגובה הפיצוי שיש להשית על קטינים מבצעי עבירה.

"ככלל, לא רבים הם הקטינים אשר משתכרים שכר חודשי קבוע, ולמעשה, קטינים רבים הם נעדרי כושר השתכרות ממשי. משכך, לא אחת משמעות הטלת חובת פיצוי כספי בשיעור גבוה על קטין, כל עוד הוא עודנו קטין, היא כי הקטין יצבור חוב פיגורים וריביות אשר ילווה אותו שנים רבות לתוך בגרותו, וימנע ממנו 'לפתוח דף חדש' לאחר ריצוי עונשו. העול של חובות עבר בסכומים גבוהים על אדם בתחילת חייו הבוגרים עלול להטיל צל כבד על הליך השיקום של הקטין, אשר זקוק לאופק של תקווה ולאמונה כי חייו יוכלו לשוב למסלול חברתי תקין ולחיים פרודוקטיביים.

"יתר על כן: הטלת פיצוי בסכום גבוה על קטין מובילה לעתים קרובות לכך שהורי הקטין ומשפחתו, אשר לא ביצעו את העבירה הנדונה, הם אלו שנושאים בעונש, היינו בנטל התשלום... הטלת פיצוי גבוה על קטין אשר לא יוכל לעמוד בו, כך שבמקרים רבים הוריו יאלצו לשאת בפיצוי, מחטיא את תכליות ההליך הפלילי שלפיהן העבריין הוא הנושא בעונש. ספק בעיני אם הכלל הידוע שלפיו שיעור הפיצוי הנפסק לטובת נפגע העבירה במסגרת ההליך הפלילי אינו תלוי ביכולתו הכלכלית של הנאשם תואם את התכליות והמאפיינים הייחודיים של הליכים פליליים המתנהלים נגד קטינים, ומכל מקום, אני סבורה כי יש ליישם כלל זה באופן גמיש בכל הנוגע לקביעת שיעור הפיצוי בעניינם של קטינים".

וילנר קיבלה חלקית את ערעורו של נער בן 17, אשר הורשע בניסיון לביצוע מעשה סדום בילד בן שבע, נדון למאסר על תנאי וחויב לפצותו ב-50,000 שקל. היא העמידה את הפיצוי על 25,000 שקל וקבעה שישולם ב-200 שקל לחודש כל עוד הנער מצוי במעון אחווה, ולאחר מכן - 1,000 שקל לחודש. השופטים מני מזוז וג'ורג' קרא הסכימו עם וילנר. את הנער ייצגו עו"ד נעה זעירא ורחל דניאלי, את המדינה ייצגה עו"ד אושרה פטל-רוזנברג, ואת הילד - עוה"ד לינא סולטאן-בשארה ולידיה רבינוביץ.