היועץ המשפטי של הנהלת בתי הדין הרבניים, הרב שמעון יעקבי, "טורטר" בין ערכאות, ובסופו של דבר נפל בין הכסאות בדרישתו לקבל רכיבי שכר נוספים תמורת שלוש השנים בהן שימש כמנהל בפועל של בתי הדין. כך עולה (20.4.21) מהחלטת רשמת בית המשפט העליון, דר להב.

הרב יעקבי משמש כיועץ המשפטי מאז 2002, ובשנים 2018-2015 היה המנהל בפועל של בתי הדין, עד למינויו של המנהל הנוכחי, הרב דוד מלכא. עם סיום תפקידו זה, ביקש הרב יעקבי מנשיא בית הדין דאז, הרב יצחק יוסף, לאשר לו מענק בגובה 11% ממשכורתו החודשית כפול 32 חודשי כהונתו, שכן מנהל בתי הדין צמוד בשכרו לדיינים להם ניתן מענק זה; הרב יוסף כתב על מכתבו של הרב יעקבי: "מאשר". במקביל אישר הרב מלכא לשלם לו פדיון ימי חופשה ומחלה לאותה תקופה. משרד האוצר סירב לאשר את התשלומים, וקיבל גיבוי ממנהלת המחלקה לדיני עבודה בפרקליטות, רחל שילנסקי, ויעקב פרידברג ורז נזרי בלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה.

הרב יעקבי הגיש תביעה לבית הדין לעבודה בירושלים, אך המדינה טענה שמדובר בערעור לנשיאת בית המשפט העליון - הליך ייחודי הקבוע בחוק הגמלאות לעובדי מדינה. בעקבות זאת, מחק הרב יעקבי את תביעתו ופנה לנשיאה אסתר חיות. המדינה טענה, כי לחיות יש סמכות לדון רק בנושא המענק ולא בנושא פדיון ימי החופשה והמחלה. חיות העבירה להכרעתה של להב את שאלת סמכותה לדון בנושא כולו.

להב קובעת, כי לחיות אין סמכות כלל - משום שלא התקבלה החלטה עליה יכול הרב יעקבי לערער. הרב מלכא הוא שהיה מוסמך להחליט בנושא המענק, אם כי בשל ניגוד עניינים - העביר את ההכרעה ללשכה המשפטית של המשרד לשירותי דת. אלא שזו לא קיבלה כל החלטה בבקשתו של יעקבי, לאור חוות הדעת של שילנסקי ופרידברג. לכן, אין החלטה של הממונה על הגמלאות עליה ניתן לערער בפני חיות. ואילו בנושא פדיון ימי המחלה והחופשה - הסמכות מלכתחילה אינה נתונה לנשיא בית המשפט העליון.

להב מסיימת: "צר לי על המערער אשר נאלץ להיות 'מטורטר' בין הערכאות השיפוטיות. היעדרה של 'החלטה' שניתנה על-ידי הגורם המוסמך מונעת מהמערער, דה-פקטו, את היכולת לערער על החלטה כאמור (אם כי ייתכן, מבלי לקבוע מסמרות, שפתוחות בפניו דרכים אחרות להשיג על עמדת המדינה)". היא חייבה את המדינה בתשלום הוצאות בסך 3,000 שקל.